אברימה גולן מבכה היום ב"הארץ" את סוף עידן ההשכלה. עקרי הדברים: סוף עידן ההשכלה מתרחש משום שמערכת החינוך מפחיתה את שעות ההומניסטיקה (ההקשר המיידי הוא איחוד הגאוגרפיה עם ידיעת הארץ) ובמקומן מקנה יותר "מיומנויות" – אנגלית, מתמטיקה.
גולן היא כותבת אינטילגנטית ואני אוהבת לקרוא את מאמריה, אבל הפעם ההנמקה לאבדן ההומניסטיקה נראית בעיני מוזרה קצת. הנה הפסקה הרלבנטית:

"...מיומנויות מנותקות מהשכלה וממחשבה רחבה מטפחות אנשים צרי מוח, שיכולותיהם אינן ממריאות מעבר למה שאילפו אותם לעשות. גם אם מסכימים, לצורך הדיון, שאפשר לוותר על חינוך להומניזם, ליברליזם ודמוקרטיה, הרי בכירים בהיי-טק ובעולם העסקים קובלים כבר עכשיו, עוד בטרם הושלמה מהפיכת צמצום ההשכלה והרוח במערכת החינוך, על מחסור בצעירים בעלי דמיון, תעוזה וחשיבה יצירתית. והלא רוב גאוני המדע וההיי-טק הישראלים צמחו במערכת החינוך הישנה, שאילצה אותם לשנן פרקי תנ"ך ושירת ימי הביניים בעברית ורודיארד קיפלינג באנגלית, ולנכש עשבים בשיעורי חקלאות..."

האמת, זה השאיר אותי עם פה פתוח. מה?! שינון פרקי ספרות ותנ"ך הוא הדרך לצור דמיון, תעוזה וחשיבה יצירתית?"?! ואם כן, אז למה דווקא זה, ולא שינון נוסחאות במתמטיקה או מבנים תחביריים באנגלית ייגדל לנו פה דור של גאונים? הטיעון של הזה גולן, שתכליתו להאדיר את חשיבות ההומניסטיקה גם בעולם הנמדד לפי מדדים כלכליים פשטניים, נראה בעיני פשוט חסר שחר.
וצריך לזכור שזוהי בדיוק תמצית לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך: שינון. אני מניחה שלא אל בני דורי התכוונה גולן כשהתיחסה לבוגרי המערכת הישנה, כי אני לא למדתי כמעט שום פרק או טקסט בעל-פה (וגם לא חקלאות). אבל למרות שלמדתי בבתי-ספר נחשבים בצפון תל-אביב, למעט אצל מורים מעטים, זה מה שזה היה – שינון של גורמים, מהלכים ותוצאות בהיסטוריה, שינון של מוטיבים בספרות ובתנ"ך. אני לא יכולה מצליחה לדמיין באיזה אופן התהליך המפורסם של "דחיסה-והקאה" (דחיסת החומר בערב שלפני והקאתו בבוקר המבחן) – הגביר את התעוזה שלי.
חשיבה יצירתית ודמיון הן בעיני מיומנויות. אני לא יודעת אם אפשר לחנך לחשיבה יצירתית ודמיון, או אם מערכת החינוך, שאופיה נראה לי דינוזאורי בהכרח, חוסמת מטבעה את הדברים האלה. אבל גם אם זה אפשרי, מערכת החינוך "הישנה" לא עשתה את זה; ומערכת חינוך שתעשה את זה, תקריב בהכרח חלק מהתכנים, "ההשכלה" שגולן מדברת עליה.
ומילה אחרונה של מי שמגדירה את עצמה כמתמטיקאית מתוסכלת: מתמטיקה היא מקום נפלא לביטוי של חשיבה יצירתית ויכולת המצאה. גם מדעי המחשב דרך אגב, ואני מניחה שגם תחומים מדעיים אחרים. העובדה שלדעת אבירמה גולן הדרך להפוך את המתמטיקה לתחום שתורם לתעוזה של התלמידים, היא ללמד אותם את ההיסטוריה של המחשבה המדעית, מעידה על צרות-אופקים הפוכה, פרו-הומניסטית.

ידע היסטורי, הכרות עם הספרות הכללית והעברית ועם המסורת היהודית – חשובים בעיני. הם חשובים מפני שהם קשורים לשאלות של זהות מצד אחד, ושל פתיחות וסובלנות מצד שני. הדברים ידועים. אבל לא, הם לא ממש הופכים את התלמיד ל"Homus Economicus" טוב יותר, לפחות לא לפי המדדים הפשוטים והישירים.