בניגוד למה שחלק מכם אולי חושבים, אני לא ממש "early adopter" טכנולוגית. אבל סופסוף גם אני גיליתי את האור: הצטרפתי ל"גוגל רידר", ומעכשיו, באיחור של חמש שנים בערך, אני לא הולכת יותר להר, ההר בא אלי. אפילו מיקרוסופט התחילו לפני.

למי שטרם ראה את האור, פה יש סרט חמוד שמסביר על מה אני מדברת באנגלית פשוטה.

למי שטרם ראה את האור, וגם אין לו כח ללחוץ על הלינק הנ"ל (או שהפיירוול שלו מג'עג'ע וחוסם סרטים...), הנה הסבר מקוצר.

הסבר מקוצר: דוא"ל, מכירים? מכירים. כשאתם רוצים לקבל דוא"ל, אתם לא הולכים לכל אחד מהמתכתבים שלכם ושואלים אותו אם יש לו משהו להגיד לכם, נכון? יש לכם את האינבוקס שלכם, ובזמן שאתם ישנים, אוכלים או מנקים אוזניים, הוא מתמלא לו באופן עצמוני באזהרות על וירוסים סלולריים, מצגות של פלאי עולם מרוטשים בפוטושופ, פירסומות ל- V1@gra, ולפעמים אפילו דברים מועילים.

אז למה הווב לא מתנהג ככה? למה אתם צריכים ללכת לאתרי החדשות והבלוגים החביבים עליכם שבע פעמים בשעה בשביל לבדוק מה הוליד יום? ואיך לעזאזל שומרים על קשר עם כל הבלוגים האלה שמתעדכנים רק פעם במלא זמן, אבל כשכבר יש בהם משהו, ממש שווה לקרוא אותו! (אבל ממש, ממש שווה. ואני לא מדברת על בלוג מסוים. בכלל). למה הווב לא מגיע לאינבוקס שלי, לעזאזל?

מה זת'אמרת לא מגיע. מגיע! מה שצריך זה תוכנה מיוחדת, שהיא כמו תוכנת דוא"ל, אבל אחרת (או במיקרים מסוימים, אותה תוכנה). או, שבמקום תוכנה משתמשים בשירות מקוון כמו גוגל רידר. אומרים לתוכנה או לשירות באיזה אתרים (יותר נכון, פידים, feeds), אתם מתעניינים. והם (כלומר התוכנה או השירות, בשיתוף פעולה עם הפיד), כבר מודיעים לכם כשיש עדכונים. גאוני!!!

מה שמגניב זה שלמרות שאני קוראת מלא פידים שלא הייתי מגיעה אליהם עד עכשיו, עדיין זה לוקח לי פחות זמן. כי לא צריך ללכת לכל אתר בנפרד, לעבור עליו, לראות מה חדש... פידים שיש בהם 20 עדכונים כל יום נהיים הרבה יותר אכילים, כי אפשר לעבור עליהם במהירות וביעילות. התוכנה יודעת איזה הודעות כבר קראתם (כמו בדוא"ל), שזה גם מאד נח. לעומת זה, פידים שמתעדכנים רק לעתים רחוקות, פשוט שוכבים להם ומחכים, ואתם יכולים להיות בטוחים שכשיהיה עדכון, תדעו מזה. החיים היפים.

הקיצר, אולי באיחור, אבל ראיתי את הפיד. אה, האור.