קומדיה קנדית-צרפתית שמתרחשת בכפר קטן ומרוחק, שכל תושביו מובטלים לאחר שענף הדיג קרס. כדי להקים מפעל של חברה גדולה, שיספק לתושבים עבודה וכבוד עצמי, צריך רופא בכפר, אבל איזה רופא יבוא לחיות לכפר קטן ומרוחק כזה? רופא ממונטראול נשלח לשם לחודש – ועכשיו צריכים תושבי הכפר לשכנע לחתום חוזה ארוך טווח. לצורך זה הם מבררים את העדפותיו של ד"ר לואיס הצעיר, בין השאר באמצעות האזנה לשיחות הטלפון שלו, וממציאים את עצמם מחדש במיוחד לפי מידותיו.
זאת קומדיה מצחיקה מאד ולפעמים אפילו קצת מרגשת. בהחלט סרט תקשורתי ביותר שהיו לו כל הסיבות הטובות להצליח מאד בהקרנות מסחריות, אם הוא לא היה דובר צרפתית (ועוד במבטא קנדי בלתי אפשרי!).
ובכל זאת, באיזשהו אופן הוא לא יכול היה להעשות בהוליווד. אני לא מומחית לקולנוע אבל הנה הניתוח שלי: הוליווד מייצרת קומדיות משני סוגים – הסוג האינפנטילי (סטייל ג'ים קרי) והסוג הפרודי (נגיד "שרק"). האמת היא שהוליווד כמעט לא מייצרת קומדיות למבוגרים, אלא לכל היותר סרטים שמכוונים לכל המשפחה. ההומור של ד"ר לואיס לא שייך לאף אחד מהסוגים. הוא יותר הומור של מצבים, ופחות של בדיחות (ובכל זאת לא דומה ל"סיט-קום" הטלויזיוני), ובכל זאת הוא לא סלפסטיק. אם תסלחו לי על ההתפלצנות, הוא מזכיר קצת את הקומדיה התאטרלית, נגיד הקומדיה דל-ארטה, שגם היא מבוססת על התחזויות ושקרים.

לפתות את ד"ר לואיס. קנדה, 2003. ביים ז'אן-פרנסואה פוליו. יש מלא שחקנים ששם משפחתם "לסז'".