מסתבר, ואני שמעתי את זה די במקרה, שהדבר עכשיו זה Meal Assembly Kitchens. ואני אסביר. מדובר במקומות שאליהם אפשר לבוא בשביל לבשל ארוחות. מזמינים חלון זמן, מגיעים. בוחרים מנות מתוך תפריט. הפרודוקטים למנות כבר מוכנים בעמדות העבודה, נקיים וקצוצים לפי הצורך. יש מתכון והסברים מדויקים מה צריך לעשות, ויש גם אנשים שמסייעים. כשמסיימים, עוברים לעמדה אחרת כדי להכין מנה אחרת. בסוף לוקחים את הכל הביתה ושומרים במקפיא עד להגשה.

שימו לב שלכל התהליך לא קוראים בשמו המלא והמאיים, בישול. קוראים לזה meal assembly. הרכבה. כמו באיקאה. כל אחד יכול.

כל האינטרנט מלא בהסברים למה זה יותר טוב מפאסט-פוד, וגם למה זה יותר טוב מלבשל בבית. זה די ברור, האמת.

מה שאף אחד לא מסביר לי,זה למה זה יותר טוב מלקנות אוכל מוכן במעדניה. או במילים אחרות, אותו הדבר, רק שמי שמנקה, קוצץ ושוטף כלים - גם יעשה את ה"assembly" הטיפשי הזה באמצע. מנקודת מבט כלכלית זה אמור לדעתי לצאת יותר זול.

ההסבר שהמצאתי בעצמי ושממש מצא חן בעיני בחריפותו הביקורתית הוא שמצליחים לשווק את זה לאמהות שמלאות בייסורי מצפון על זה שהן לא מבשלות, בעצמן, למשפחות שלהן. ההרכבה העצמית היא מטה הקסם שהופך את האוכל הקנוי לאוכל ביתי, ואת אשת הקריירה שמתמרנת בין המשימות השונות שלה לאמא למופת, כמו בפרסומת מצוירת משנות החמישים.

מצד שני אולי אין שום הגיון בשיגעון, ולא צריך לחפש הסבר יותר טוב לתופעה הזאת מאשר לאופנה התמוהה הקודמת של חנויות של "paint-your-own-pottery".