הסרט מהבמאי של "מר שמידט" (שלא ראיתי, למרות שרציתי). הסיפור – שני גברים בגיל העמידה, ידידים מימי הקולג' – מיילס, מורה לאנגלית בחטיבת ביניים, עם שאיפות ספרותיות, וג'ק, שחקן טלויזיה לקראת סוף הקריירה שלו, יוצאים למסע רווקים, ערב חתונתו של השני, באזור היקבים והיין של מחוז סנטה-ברברה בקליפורניה.
בסך הכל נהניתי מהסרט. יש לו כמה דברים יפים להגיד, אבל היה גם מספיק רצף עלילתי כדי לא לשעמם את הצופה חסר היומרות האומנותיות. יש כמה רגעים קומיים (למרות שלא כל הקהל צחק כל פעם. אני חושבת שאנשים כלואים יותר מדי בהגדרות, והיות שזה לא נראה כמו קומדיה, הם לא צוחקים. אבל זאת רק תאוריה שלי).
הסוף קצת מתקתק מדי, לדעתי; ההזדככות של ג'ק לקראת החתונה קצת קיצונית, אבל אולי זה דווקא מוצדק, מבחינה עלילתית או רעיונית. אבל הגאולה של מיילס קצת קיצונית מדי, ואין שום דבר בסרט שמצדיק את זה. אפשר היה בהחלט לחתוך סצנה אחת קודם. אצל שייקספיר, היו רק שתי אפשרויות – מחזה יכול להגמר בחתונה, ואז הוא קומדיה, או במוות, ואז הוא טרגדיה. היום אנחנו יודעים לספר סיפור שיש בו עוד כמה גוונים של אפור.

דרכים צדדיות (Sideways), ביים אלכסנדר פיין, משחקים פול ג'מאטי (מיילס), תומאס האדן צ'רץ' (ג'ק), וירג'יניה מאדסן (מיה), סנדרה או (סטפני).