אם כל הכבוד לאיכויות קולנועיות של סרטים מסרי-לנקה ולביקורת החברתית של סרטים מדרום אמריקה, שובר קופות הוליוודי בטרום בכורה בסינמטק נחשב חגיגה, והכרטיסים בהקרנה של "ממלכת גן העדן" נגמרו כמה שעות מראש.
בשתי מילים: סרט נוראי.
מי שבא בשביל סצנות הקרב, כנראה יהנה. אומרים שהן טובות. בשבילי (ואני שונאת להגיד את זה, כי אני נשמעת לעצמי זקנה ומנותקת) - הן פשוט מהירות מדי. דם ואש ותמרות עופרת, אבל מי נגד מי בעצם שם, אף פעם לא יודעים.
והעלילה? אז זהו, שבקטע הזה הסרט ממש, אבל ממש, מתקשה.
יש פה בעיה: לעשות סרט אמריקאי על מלחמות דת בעולם של אחרי 11/9, זה טיול לא-מודרך בשדה מוקשים. הם כמובן לא שכחו את זה לשניה, כמו שהבמאי מסביר לנו בעצמו, במאמר ב"גארדיאן". התוצאה: סצנות כמו זאת של סלאח א-דין, אחרי שכבש את ירושלים, מרים ומסדר על השולחן איזה צלב-קישוט שנפל. אני צחקתי מאד. אז אולי אין ברירה, וזאת הדרך היחידה לעשות סרט כזה בימינו בלי להחשב למחרחר מלחמה. מצד שני, צריך להזהר לא להעליב את אמריקה הנוצרית, הדתית (כלומר כמעט את כל אמריקה); למרות שסקוט מדבר במאמר על זה ש"הקיצונים מדרדרים את המנהיגים המתונים למלחמה", בסרט, לפחות בצד הנוצרי, לא מדובר בקיצונים דתיים, אלא בסתם חבורת בריונים שמניעיהם לא ממש ברורים.
וגם בלי להמריא למחוזות הפוליטיקה ומלחמות הדת, העלילה סובלת מאי-סבירות קיצוני עד זעזוע. זוכרים ב"גלדיאטור" את העבד שעלה מאשפתות והתברר שהוא גאון צבאי? שם, כזכור, היה לזה הסבר: לפני שנהיה עבד, הוא היה לגיונר רומאי חשוב. גם כאן יש לנו נפח עני שמתברר כמצביא מחונן ומהנדס מוכשר לא פחות, ואין לזה שום שמץ של צידוק עלילתי.
בקיצור, למי שלא מסוגל להתנתק למשך שעתיים ומשהו מחוש הביקורת שלו, מומלץ להמנע. או לראות בבית, כי כשצוחקים בקטעים שאמורים להיות מרגשים/מותחים/וכו', זה לפעמים מעצבן את השכנים באולם.

ממלכת גן-העדן. Kingdon of Heaven. ביים רידלי סקוט, אורלנדו בלום בתפקיד בליאן הנפח החתיך שהיה לברון מאיבלין (היא יבנה, ודרך אגב, אפשר היה להתאמץ לתרגם את שמות המקומות לעברית, בכל זאת הדברים התרחשו כאן בסביבה ולא באיזה ממלכה מרוחקת מסרט פנטזיה או מד"ב). למי שממש משועמם, יש דיונים מעמיקים על ההיסטוריה של האסלאם ויכולות המשחק של בלום בפורום ב- IMDB.