כמו שכבר אמרתי פעם, סרטים עדכניים (פחות או יותר) זה משהו ש"הולכים אליו" בסינמטק. טוב נו, לא כולם. יש את חובבי הקולנוע האמיתיים, שמעדיפים את סרטי המופת בסינמטק 2. אבל מוצרי הצריכה ההמוניים, המשווקים היטב, של הוליווד מהשנים האחרונות, מושכים הרבה יותר קליינטים.
קינסי מספר את סיפורו של אלפרד קינסי, אולי האיש הבודד שטרם הכי הרבה למהפיכה המינית באמריקה (או לפחות כך הוא מוצג בסרט). מדען אקסצנטרי ובן של מטיף דתי, שניסה להאיר את שנות החמישים החשוכות.
א', שצפה איתי בסרט, הגדיר אותו מייגע. אני לא התייגעתי וגם לא ממש השתעממתי, ובכל זאת הסרט היתה קצת מיותר. הוא לא אמר משהו על אלפרד קינסי מעבר למה שכבר אמרתי (ולמה שבעצם לא יכול היה להגיע למה שהגיע בלעדיו, אם חושבים על זה) - שהוא היה איש אקסצנטרי, בז למוסכמות חברתיות, ודבק במטרה באופן מוחלט. הוא לא יצר איזשהי הזדהות מיוחדת, לא איתו ולא עם אף אחת מהדמויות בסרט. כדי לגרום לנו קצת קצת לצחוק, הוא הלעיג את המוסכמות המיניות והידע המיני של אמריקה בשנות ה-40 וה-50; זה קל.
טוב, אז זה נחמד שבהוליווד של שנות ה-2000 מותר לעשות סרט על סקס, ומותר להראות עירום (גברי) מלא, ונשיקה הומוסקסואלית, ואפילו סרטי שחור-לבן מטושטשים, כאילו מדעיים, של הדבר עצמו. לפחות מותר בסרטים מסוימים. אבל אין שום סיבה טובה אחרת לסרט הזה.

אה, ומשהו קטן: אלפרד קינסי האב לא יכול היה להטיף נגד ריצ'רצ'ים איפשהו בעשור הראשון של המאה ה-20, כי הריצ'רץ' הומצא רק בעשור השני (הפטנט הוא מ- 1915).

קינסי (Kinsey) . כתב וביים ביל קונדון, ליאם ניסן (שוב!) הוא קינסי, לורה ליני היא אישתו, פיטר סארסגארד הוא קלייד מרטין. וגם לסרט הזה יש פורום די ביזארי ב- IMDB.