הלכתי קצת כי זה סרט צרפתי; יש לי הטיה בעניין. פחות מיממה אחרי "ממלכת גן העדן", אולי הייתי צריכה גם משהו שישיב לי את אמוני בקולנוע (טוב קצת הגזמתי; אבל בכל זאת, משהו שיהווה משקל נגד).
אז ככה: לוליטה היא בת 20, שמנמנה ומחפשת את עצמה ואבא שלה הוא סופר מפורסם. היא מרגישה שאף אחד לא רואה אותה (ממטר), ומכי שכבר כן מסתכל, זה רק האבא שלה (תזכרו, מדובר בצרפת, סופרים מפורסמים זה הולך טוב). מי שבמיוחד לא מתעניין בה במיוחד זה האבא עצמו, אבל זה בגלל שהוא לא בדיוק מתעניין בשום דבר פרט לעצמו (חוץ אולי מנשים שנראות טוב). עוד בגלרית הדמויות: המורה של לוליטה לזמרה, בעלה הסופר הכושל, האמא החורגת הצעירה היפה, ועוד שיכור רגיש אחד.
זה סרט אמיתי מאד, על כאב ותקווה מהחיים. נכון, הוא היה יכול להיות קצת יותר סוחף; מצד שני הוא היה גם יכול לפול למחוזות המלודרמה. כך שאולי עדיף כך. הוא גם מצחיק לפעמים, שזה תמיד טוב. ויש גם התרה מוצלחת, לא פתרון פלא ובכל זאת אופטימיות לגבי החיים. ככה אני אוהבת את הסרטים שלי, בלי זלזול באינטליגנציה מצד אחד, ובלי יותר מדי מרה שחורה מצד שני.

תסתכלו עלי - Comme une image. צרפת 2004. ביימה (ומשחקת) Agnès Jaoui. עם Marilou Berry בתפקיד לוליטה.