פוקרה היא עיירה לא גדולה פחות מ-200 ק"מ מערבית לקטמנדו (ועם זאת, כ-7 שעות נסיעה ביום טוב). היא שוכנת על שפת אגם ירקרק ומוקפת הרים מיוערים, ואם העננים מואילים בטובתם להזיז את ישבנם הלבנבן (מה שהם עושים, למרבה הצער, בעיקר מוקדם בבוקר), אפשר לראות ממנה גם כמה שפיצים מושלגים.
עקב כשל במערכת הדלק ושחיקה בשאסי, נשארתי בפוקרה בעוד שותפי למסע שינסו את שריריהם ופנו לטרק ברכס האנפורנה הסמוך.
אזור התיירים העיקרי בפוקרה הוא ה-Lakeside רחוב המזדחל לאורך האגם. הרחוב מרופד משני צדדיו בחנויות (מה שדי חבל, כי שורת החנויות המערבית מסתירה את האגם). כל החנויות האלה מוכרות אותו דבר.
כעיתונאית חוקרת (וגם מטעמי שעמום קל) יצאתי אתמול לערוך מפקד אוכלוסין של החנויות בלייקסייד. התברר שלספר חנויות זה לא פחות משעמם מלא לספור חנויות, רק הרבה יותר מעייף. בכל מקרה, על סמך המדגם שנספר, בהערכה שמרנית יש פה כ-60 חנויות בגדים, שכולן מוכרות אותם בגדים בדיוק, באותם גזרות, דוגמאות, צבעים ומידות. יש 50 חנויות ציוד לטרקים שכולן מציעות אותם שקי שינה, תיקי גב וחליפות פליס. יש 15 חלפנים שמפרסמים אותו שער, ו-15 חנויות ספרים עם גרישם, בראון, קרייטון ו מחברות מנייר אורז. ובכל האינטרנטים, אבל בכולם, לוקחים 99 רופי לשעה.
כך שיוצא שלאנשים עם שאסי תקול שתקועים בלייקסייד כמה ימים, מתחילה די מהר תחושה של דז'ה-וו. לפחות תמיד אפשר לשבת באחד מבתי הקפה הצבעוניים שפונים לאגם, לקרוא ספר או להתלבט בשאלה על מה לכתוב בבלוג כשאין מה לכתוב על כלום.

ארוחת בוקר על שפת האגם: תמונה אימפרסיוניסטית. תודה לסוס.