אם כשקראתם את הצד האחורי “הדו”ח האישי ללקוח” שצורף לחשבון החשמל האחרון שלכם, וראיתם את הגרפים, הרגשתם אי נוחות אי-שם במאחורה של הראש – זה היה בצדק. מארבע סיבות, והן:

חשבונאות. מה שאמור להפריע לכם הוא שאין שום דבר משותף להוצאות כמו ארנונה, טלפון או חשמל. כלומר כן, יש להרבה אנשים קטגוריה מנטאלית של הוצאות על “חשבונות”, גם לי. אבל אין שום משמעות להשוואת גודל ההוצאה על חשמל לגודל ההוצאה על ארנונה. באותה מידה, הם היו יכולים לדחוף פנימה גם את ההוצאות על מלפפונים ולהקטין עוד יותר את הפרוסה של החשמל. קטגוריה חשבונאית בעלת משמעות היא קטגוריה של מוצרים חליפיים. חשמל צריך להכנס ל”הוצאות אנרגיה ביתית”, ביחד עם גז, סולר לחימום, תחזוקת דוד השמש ואולי גם סוללות לצעצועים של הילדים שאתם קונים באיביי.

סיבתיות. בעוגת הוצאות אנרגיה, סביר להניח שגודל פרוסת החשמל הוא עצום – אולי 90%. מה זה אומר על מחירי החשמל? כמעט כלום. זה בעיקר שחשמל הוא מקור האנרגיה הנח, ולעתים קרובות היחיד, לרוב השימושים הביתיים, במיוחד בהתחשב בגובה הוצאות המעבר ממקור אנרגיה אחד לאחר (התקנת דוד שמש, תנור סולר או מזגן).

אופטימיזציה.  יותר מזה. נניח שהפרוסה של החשמל רזתה. האם זה אומר שמחירי החשמל ירדו? יכוליות שכן, יכוליות שלא. יכול להיות שמחירי החשמל דווקא עלו, וזה דרבן אנשים לעבור להשתמש במקורות אנרגיה חלופיים. המחירים עלו, אבל הצריכה ירדה, ובסך הכל הפרוסה קטנה.

עלויות עקיפות. אם חברת חשמל מתעקשת להשוות את הוצאות החשמל להוצאות הארנונה, המים והתקשורת, כדאי להזכיר שכל העלויות האלה כרוכות במחיר החשמל. מקורות, ספקיות הטלפוניה והאינטרנט, העיריות – כולן צרכניות חשמל גדולות. אם מחירי החשמל ירדו, ההוצאות שלנו בשאר הסעיפים עשויות לרדת גם.