פרשת אמור

08/05/2009

פרשת השבוע היא פרשת אמר; את הדרשה לפרשה הזו נשאתי בקהילת דרכי נעם לפני שנה:

לפי הספירה המסורתית, בפרשת השבוע, פרשת אמור, מופיעות 63 מתוך 613, או תרי"ג מצוות התורה. בין השאר מופיעות בה שלל מצוות הקשורות ללויים, לכהנים, ולעבודת בית המקדש.

אם נעבור מהתורה לנביאים, נראה שגם הנביא יחזקאל עוסק בעבודת המקדש. ספר ויקרא נכתב לפי המסורת טרם היות הבית, ועוסק במצוות שיחולו בו לכשיקום. יחזקאל ניבא לאחר חורבן הבית הראשון, ועסק בסדרים שיונהגו בבית לכשתבוא הגאולה והוא יוקם מחדש. מי שישווה בעין חדה ייגלה הבדלים בין מצוות וייקרא לנבואות יחזקאל. לדוגמה, פרשת אמור מתירה למרבית הכהנים להתחתן עם אלמנות, בעוד שיחזקאל מ"ד אוסר זאת על כולם, אבל לעומת זה מתיר את אלמנתו של כהן. או אחרת: בעוד שבתורה מרבית מדי הכהנים עשויים מצמר, יחזקאל מ"ד מנבא ש"לא יעלה עליהם (כלומר, על הכהנים) צמר".

מובן שכבר חז"ל ערכו את ההשוואה הזאת והיו ערים להבדלים, ובמשנה אנחנו קוראים שספר יחזקאל כמעט ונגנז בגלל הסתירות בינו לבין התורה. אבל הספר נשאר בקאנון. לא רק שהוא נשאר בקאנון, אלא שמסורת הדורות הצמידה את הפסוקים בספר יחזקאל פרק מ"ד כהפטרה לפרשת אמור. בכל קהילות ישראל קוראים השבוע גם את המצווה, גם את הנבואה, ובכך מחדדים את הסתירות במקום לגנוז אותן. ההפטרה השבוע קצרה מהרגיל, רק 17 פסוקים, כאילו החליט מי שהחליט שיש להתמקד רק בפרשיה סגורה אחת, זו שמכילה את הסתירות לפרשת השבוע.

הצמדת ההפטרה והפרשה השבוע הן הצדעה למסורת הלמדנית והדרשנית של היהדות, המסורת שהיא הגרעין הפלורליסטי העתיק שלנו. מי שהקדיש את ספר יחזקאל לצד ספר ויקרא פתח פתח לעשרות ניסיונות שונים ליישב את הסתירה, מחכמי המשנה ועד אברהם יצחק הכהן קוק. מי שהצמיד את ההפטרה לפרשה שלח אותנו לקרוא את כל הפיתרונות האלה, לדון בהם, אולי להציע משלנו, אולי לבחור מבניהם, ואולי לומר, "אלה ואלה דברי אלוהים חיים".

יום שבת שאנחנו עומדים בפיתחו הוא ה' באייר, 60 שנה לעצמאות ישראל. כשיש מדינה לנהל, החלטות קונקרטיות לקבל, לפעמים קשה להמשיך ולומר "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". אפשר להמשיך לדרוש בשאלות כמו אם מותר או אסור למכור חמץ בפסח, מי מוסמך לגייר ולחתן או איך מוקצים כספי הציבור, אבל במקביל אין ברירה וחייבים גם לקבל החלטות לכאן או לכאן. מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו הוא שההחלטות האלה יהיו פלורליסטיות וסובלניות, לא רק ברוח מגילת העצמאות שחלקנו קראנו השבוע, אלא גם ברוח הלמדנות היהודית ההיסטורית, ברוח המרווח הזה שבין התורה והנביא.

שבת שלום.

אהלן דפנה, קודם כל, מעניין מאוד. איכשהו, אני כאן בירושלים הקדושה ואת שם בשפלת החוף המיוזעת "מתקרבים" לארון הספרים איש איש בדרכו. ואולי בעצם תמיד היית מקורבת ואני הייתי עיוור לעניין. לא שאני חוזר בתשובה או משהו כיוצא בזה, אבל האינטרקאציה שלי עם כל הנושא הזה גדלה מאוד. ככה זה כשעובדים עם דתיים, הסקרנות הטבעית עושה את שלה. בואי פעם לירושלים ביום שישי בצהריים, יש משהו נחמד מאוד שנקרא "קלבת שבת" בבית אבי-חי (שהוא מקום שווה כשלעצמו), ההנאה מובטחת. בגדול, זה שילוב שנמשך שעתיים של קברט מוצלח מאוד, לימוד לא מעיק של פרשת השבוע, הגיגים של ג'קי לוי וקצת מוזיקה. אם תבואי, קרואסון וקפה מוצלחים על חשבוני. הראל 09/05/2009
וואו, יפה ומרגש. וגם להראל - יפה לכם. העיסוק והקשר שלי לאותו ארון ירדו עד כמעט אפס, אבל לפעמים זה חסר :) אפי 09/05/2009
אפי, היפוך התפקידים ההיסטורי מוצא חן בעיניי. שני מצביעי מר"צ הנחושים מכינים דברי תורה לפרשות השבת, והדוס שוויתר על מסיבת הסיום של הקורס בגלל הריקודים המעורבים התפקר לחלוטין :) החיים הם גלגל. הראל 09/05/2009
@הראל: אני מסרבת לקיטלוג של חדשה בתחום, ואם צריך אני אמציא תמונות מהבת מצווה שלי להוכחה. בכל מקרה, הקלבת שבת הזאת נשמעת לא רעה, למרות ש"אבי-חי" מעוררים בי חשדנות מסוימת. Daphna 11/05/2009
האמת שזה בסדר, אני זוכר הצהרות רפורמיות שלך ותיאורים של בתי כנסת נאולוגים ברמת השרון משיחות ארוכות על המרפסת הצופה לים בלילות של הפסקת חשמל (אוחח, זה נשמע ממש רומנטי). בכל אופן, הסירי דאגה מלבך, אחרי כמה וכמה ביקורים בכל מיני אירועים של בית אבי-חי, אין שם טיפה של מיסיונריות מאיזשהו סוג פוליטי או דתי, והאירועים ממש איכותיים ומעניינים. תציצי בתוכנייה שלהם. הראל 11/05/2009