אידיוסינקרטיות
אוגוסט 2007
Why do I write this blog?
While I still don't know the answer to the question in the headline, one of the most senior members of the Hebrew Wikipedia community admitted to me today that this post first sparked his interest in Wikipedia. And the rest is history.
BTW, my Wiki-skepticism has faded out since I wrote that post. Partly because Wikipedia proved to be useful. And partly because I (think I) understand its social mechanism better now. About which I am not going to go in details now, because it's bed time. Good night.
בא לי לשלוח את הכתבה הזאת למישהושקית אחת פחות
אם בפרסומת החדשה של סופרסל, זאת הלא ברורה עם האמהות והילדים שיושבים מול המחשב, האמהות לא היו מגיעות הביתה עם המון שקיות קניות של סופרסל, אלא עם שק ירוק אחד - זאת היתה תרומה פשוטה, אפקטיבית, בקנה מידה ארצי ובפריים טיים למודעות לאיכות הסביבה. וזה לא היה מזיק לקמפיין, אולי אפילו מועיל.
ובהזדמנות זו, אפילו אם לא הצטיידתם בסל ירוק (האם יכול להיות שקשה להשיג אותו בפריפריה?), אתם יכולים לפחות להסתפק בשקית אחת פחות בכל קניה. זה לא יציל את העולם, אבל זה טיפה יעזור.
גם אני ראיתי את הפיד
בניגוד למה שחלק מכם אולי חושבים, אני לא ממש "early adopter" טכנולוגית. אבל סופסוף גם אני גיליתי את האור: הצטרפתי ל"גוגל רידר", ומעכשיו, באיחור של חמש שנים בערך, אני לא הולכת יותר להר, ההר בא אלי. אפילו מיקרוסופט התחילו לפני.
למי שטרם ראה את האור, פה יש סרט חמוד שמסביר על מה אני מדברת באנגלית פשוטה.
למי שטרם ראה את האור, וגם אין לו כח ללחוץ על הלינק הנ"ל (או שהפיירוול שלו מג'עג'ע וחוסם סרטים...), הנה הסבר מקוצר.
הסבר מקוצר: דוא"ל, מכירים? מכירים. כשאתם רוצים לקבל דוא"ל, אתם לא הולכים לכל אחד מהמתכתבים שלכם ושואלים אותו אם יש לו משהו להגיד לכם, נכון? יש לכם את האינבוקס שלכם, ובזמן שאתם ישנים, אוכלים או מנקים אוזניים, הוא מתמלא לו באופן עצמוני באזהרות על וירוסים סלולריים, מצגות של פלאי עולם מרוטשים בפוטושופ, פירסומות ל- V1@gra, ולפעמים אפילו דברים מועילים.
אז למה הווב לא מתנהג ככה? למה אתם צריכים ללכת לאתרי החדשות והבלוגים החביבים עליכם שבע פעמים בשעה בשביל לבדוק מה הוליד יום? ואיך לעזאזל שומרים על קשר עם כל הבלוגים האלה שמתעדכנים רק פעם במלא זמן, אבל כשכבר יש בהם משהו, ממש שווה לקרוא אותו! (אבל ממש, ממש שווה. ואני לא מדברת על בלוג מסוים. בכלל). למה הווב לא מגיע לאינבוקס שלי, לעזאזל?
מה זת'אמרת לא מגיע. מגיע! מה שצריך זה תוכנה מיוחדת, שהיא כמו תוכנת דוא"ל, אבל אחרת (או במיקרים מסוימים, אותה תוכנה). או, שבמקום תוכנה משתמשים בשירות מקוון כמו גוגל רידר. אומרים לתוכנה או לשירות באיזה אתרים (יותר נכון, פידים, feeds), אתם מתעניינים. והם (כלומר התוכנה או השירות, בשיתוף פעולה עם הפיד), כבר מודיעים לכם כשיש עדכונים. גאוני!!!
מה שמגניב זה שלמרות שאני קוראת מלא פידים שלא הייתי מגיעה אליהם עד עכשיו, עדיין זה לוקח לי פחות זמן. כי לא צריך ללכת לכל אתר בנפרד, לעבור עליו, לראות מה חדש... פידים שיש בהם 20 עדכונים כל יום נהיים הרבה יותר אכילים, כי אפשר לעבור עליהם במהירות וביעילות. התוכנה יודעת איזה הודעות כבר קראתם (כמו בדוא"ל), שזה גם מאד נח. לעומת זה, פידים שמתעדכנים רק לעתים רחוקות, פשוט שוכבים להם ומחכים, ואתם יכולים להיות בטוחים שכשיהיה עדכון, תדעו מזה. החיים היפים.
הקיצר, אולי באיחור, אבל ראיתי את הפיד. אה, האור.
Misuse of Faux-Typeface (and some more thoughts)
A couple of days after having written about Faux-typefaces in Hebrew, I came across this ad on a Ramat-Aviv billboard:
Even without reading Hebrew it should be clear that something is wrong here: The Devanagari ॐ (Aum) doesn't really goes well with the Japanese-style Hebrew.
In fact, it's a complete misuse of the Japanese-like font. The ad is for a Hatha Vinyasa Yoga school. If anything, something Indian should have been used. But the Japanese-style font is probably readily available for home-made publishing (a link, anybody?), and, well, it's from Asia, too, isn't it?
Which brings me to another interesting point. For faux-typefaces to be effective, their audience should have a reasonable acquittance with the foreign script. So while Tibetan-style Chinese seems to be frequent (in China), I can't imagine someone trying to typeface Tibetan-style Hebrew (not that it would be to useful, seeing that unfortunately there is no Tibetan food in Israel... Oh, I do love Momo). The Yoga school, even if they had put more effort into font design, couldn't really go for an Indian look, as I don't think Devanagari would be widely recognized here, not even by Yoga fans.
There's another condition, I think, for using faux-scripts. While people should recognize it, they shouldn't actually be able to read it (Bill Poser said something in that respect). Because, well, if people can read it, you can actually use the foreign script instead of simulating it. This is probably why faux-Latin is so rare, not just here but also elsewhere. (An example I could come up with is: The Diet Coke logo, where the Teth is heavily based on a Latin D. But I think it's more about evoking the original (English) Diet Coca Cola logo, rather than Latin script in general).
.jpg){kind=link}