אבנר כותב בבלוג החדש והמסתמן כמצוין שלו "דברים אחרים” (שם זמני) למה הלחמים הם סוג של עצלנות לקסיקלית.
אחד הדברים הרעים בהלחמים הם שהם פשוט מחליפים את המנגנון הבאמת יפה לגזירת מילים בעברית: המנגנון של שורש+בניין, או משקל. באמצעות המנגנון הזה אפשר לייצר עוד ועוד מילים חדשות, שדוברי עברית יכולים לפענח רק על סמך המטען הסמנטי (כלומר, בעברית, המשמעות) של השורש ושל הבניין, ושאפשר בלי שום בעיה להטות לצורות נקבה או רבים, לצורות עבר או ועתיד. והבונוס: כל המנגנון הזה קיים רק בשפות השמיות, כך שאפשר לפתח גאווה אזורית.
וזאת הזדמנות להמליץ (שוב? אני לא זוכרת) על הספר גלגולי לשון של גיא דויטשר. ספר קריא ומעניין שעוסק בהתפתחות השפות, נושא מרתק וקצת זנוח בקהילת הבלשנות. יש בו פרק ארוך שמדבר על מבנה השורש והמשקל בשפות השמיות ומציע תאוריה על איך הוא התפתח.
ועוד על החסרונות של הלחמים אפשר לקרוא פה.