אידיוסינקרטיות
מאי 2009
מחקר חדש: 83% 94% מאזרחי ישראל הם גברים
לפי עפרי אילני היום ב"הארץ", 23% מהציבור ישקלו לעזוב את ישראל אם איראן תשיג פצצה. עוד לפי הכתבה: 39% מהנשים אמרו שישקלו ירידה מהארץ לעומת 22% בלבד בקרב הגברים. מסקנה: נשים מהוות 17% 6% מהציבור.
וזה נהיה עוד יותר מוזר: "מהסקר עולה גם ש-85% מהציבור חוששים מפצצה איראנית". אבל "83% מהנשים חוששות מהגרעין לעומת 78% מהגברים".
ועכשיו אנחנו אמורים לנהל דיון אינטילגנטי שמתבסס על מספרים שבבירור חלקם משובשים, רק לא ברור איזה.
עדכון: זאת לא היתה טעות בכותרת, בדקתי את תשומת הלב שלכם! עכשיו המספרים נכונים. תודה לענת.
בא לי לשלוח את הכתבה הזאת למישהוחברת חשמל אפתה עוגה
אם כשקראתם את הצד האחורי “הדו”ח האישי ללקוח” שצורף לחשבון החשמל האחרון שלכם, וראיתם את הגרפים, הרגשתם אי נוחות אי-שם במאחורה של הראש – זה היה בצדק. מארבע סיבות, והן:
חשבונאות. מה שאמור להפריע לכם הוא שאין שום דבר משותף להוצאות כמו ארנונה, טלפון או חשמל. כלומר כן, יש להרבה אנשים קטגוריה מנטאלית של הוצאות על “חשבונות”, גם לי. אבל אין שום משמעות להשוואת גודל ההוצאה על חשמל לגודל ההוצאה על ארנונה. באותה מידה, הם היו יכולים לדחוף פנימה גם את ההוצאות על מלפפונים ולהקטין עוד יותר את הפרוסה של החשמל. קטגוריה חשבונאית בעלת משמעות היא קטגוריה של מוצרים חליפיים. חשמל צריך להכנס ל”הוצאות אנרגיה ביתית”, ביחד עם גז, סולר לחימום, תחזוקת דוד השמש ואולי גם סוללות לצעצועים של הילדים שאתם קונים באיביי.
סיבתיות. בעוגת הוצאות אנרגיה, סביר להניח שגודל פרוסת החשמל הוא עצום – אולי 90%. מה זה אומר על מחירי החשמל? כמעט כלום. זה בעיקר שחשמל הוא מקור האנרגיה הנח, ולעתים קרובות היחיד, לרוב השימושים הביתיים, במיוחד בהתחשב בגובה הוצאות המעבר ממקור אנרגיה אחד לאחר (התקנת דוד שמש, תנור סולר או מזגן).
אופטימיזציה. יותר מזה. נניח שהפרוסה של החשמל רזתה. האם זה אומר שמחירי החשמל ירדו? יכוליות שכן, יכוליות שלא. יכול להיות שמחירי החשמל דווקא עלו, וזה דרבן אנשים לעבור להשתמש במקורות אנרגיה חלופיים. המחירים עלו, אבל הצריכה ירדה, ובסך הכל הפרוסה קטנה.
עלויות עקיפות. אם חברת חשמל מתעקשת להשוות את הוצאות החשמל להוצאות הארנונה, המים והתקשורת, כדאי להזכיר שכל העלויות האלה כרוכות במחיר החשמל. מקורות, ספקיות הטלפוניה והאינטרנט, העיריות – כולן צרכניות חשמל גדולות. אם מחירי החשמל ירדו, ההוצאות שלנו בשאר הסעיפים עשויות לרדת גם.
פרשת אמור
פרשת השבוע היא פרשת אמר; את הדרשה לפרשה הזו נשאתי בקהילת דרכי נעם לפני שנה:
לפי הספירה המסורתית, בפרשת השבוע, פרשת אמור, מופיעות 63 מתוך 613, או תרי"ג מצוות התורה. בין השאר מופיעות בה שלל מצוות הקשורות ללויים, לכהנים, ולעבודת בית המקדש.
אם נעבור מהתורה לנביאים, נראה שגם הנביא יחזקאל עוסק בעבודת המקדש. ספר ויקרא נכתב לפי המסורת טרם היות הבית, ועוסק במצוות שיחולו בו לכשיקום. יחזקאל ניבא לאחר חורבן הבית הראשון, ועסק בסדרים שיונהגו בבית לכשתבוא הגאולה והוא יוקם מחדש. מי שישווה בעין חדה ייגלה הבדלים בין מצוות וייקרא לנבואות יחזקאל. לדוגמה, פרשת אמור מתירה למרבית הכהנים להתחתן עם אלמנות, בעוד שיחזקאל מ"ד אוסר זאת על כולם, אבל לעומת זה מתיר את אלמנתו של כהן. או אחרת: בעוד שבתורה מרבית מדי הכהנים עשויים מצמר, יחזקאל מ"ד מנבא ש"לא יעלה עליהם (כלומר, על הכהנים) צמר".
מובן שכבר חז"ל ערכו את ההשוואה הזאת והיו ערים להבדלים, ובמשנה אנחנו קוראים שספר יחזקאל כמעט ונגנז בגלל הסתירות בינו לבין התורה. אבל הספר נשאר בקאנון. לא רק שהוא נשאר בקאנון, אלא שמסורת הדורות הצמידה את הפסוקים בספר יחזקאל פרק מ"ד כהפטרה לפרשת אמור. בכל קהילות ישראל קוראים השבוע גם את המצווה, גם את הנבואה, ובכך מחדדים את הסתירות במקום לגנוז אותן. ההפטרה השבוע קצרה מהרגיל, רק 17 פסוקים, כאילו החליט מי שהחליט שיש להתמקד רק בפרשיה סגורה אחת, זו שמכילה את הסתירות לפרשת השבוע.
הצמדת ההפטרה והפרשה השבוע הן הצדעה למסורת הלמדנית והדרשנית של היהדות, המסורת שהיא הגרעין הפלורליסטי העתיק שלנו. מי שהקדיש את ספר יחזקאל לצד ספר ויקרא פתח פתח לעשרות ניסיונות שונים ליישב את הסתירה, מחכמי המשנה ועד אברהם יצחק הכהן קוק. מי שהצמיד את ההפטרה לפרשה שלח אותנו לקרוא את כל הפיתרונות האלה, לדון בהם, אולי להציע משלנו, אולי לבחור מבניהם, ואולי לומר, "אלה ואלה דברי אלוהים חיים".
יום שבת שאנחנו עומדים בפיתחו הוא ה' באייר, 60 שנה לעצמאות ישראל. כשיש מדינה לנהל, החלטות קונקרטיות לקבל, לפעמים קשה להמשיך ולומר "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". אפשר להמשיך לדרוש בשאלות כמו אם מותר או אסור למכור חמץ בפסח, מי מוסמך לגייר ולחתן או איך מוקצים כספי הציבור, אבל במקביל אין ברירה וחייבים גם לקבל החלטות לכאן או לכאן. מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו הוא שההחלטות האלה יהיו פלורליסטיות וסובלניות, לא רק ברוח מגילת העצמאות שחלקנו קראנו השבוע, אלא גם ברוח הלמדנות היהודית ההיסטורית, ברוח המרווח הזה שבין התורה והנביא.
שבת שלום.