אוקטובר 2009

קהילות באינטרנט, חלק ו': אינטרנט ופיקוח חברתי

30/10/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

אחת הקהילות המעניינות באינטרנט בישראל היא הפורום "בחדרי חרדים", פורום סופר-פעיל באתר "הייד פארק", שכל המשתתפים בו (ככל הנראה) הם חרדים. כידוע החברה החרדית מאד אמביוולנטית לגבי האינטרנט, ורוב ההנהגה החרדית מתנגדת לשימוש באינטרנט. למרות זאת, (רוב) הכותבים בפורום הם לא "דיסידנטים", אלא אנשים חרדים מהשורה. הפורום יותר ליברלי מהעיתונות החרדית, ומופיעים בו נושאים שבאופן מסורתי עוברים בחברה החרדית רק מפה לאוזן, כמו נושאים שקשורים לאלימות במשפחה ושחיתות במגזר החרדי. לצד הפורום "הראשי", יש גם פורומים נושאיים שונים, החל מ"חרדיות עובדות" ועד "מוסיקה חסידית".

אנחנו יודעים ש(בהכללה) הקהילתיות והמשפחתיות בחברה החרדית יותר אינטנסיביות מאשר "אצלנו", ולכן אנחנו בהחלט מוזמנים לשאול את עצמנו למה חרדים מרגישים צורך להשתייך גם לקהילה - חרדית! - באינטרנט. אני לא בטוחה שאני מוסמכת לענות על השאלה הזאת, אבל נראה לי סביר לטעון שלפחות חלק מהסיפור שבאינטרנט הפיקוח הדוק פחות. גם בחברה החופשית, לפעמים הקהילה באינטרנט משמשת מפלט מהנורמות המצופות מאיתנו בסביבה האורגנית. זה יכול להיות דבר חיובי (בעיני), כמו במקרה של פורומים של גאווה, או פחות חיובי (שוב, בעיני) כמו במקרה של פורומים שנקראים בשמות כמו "נשואים-נשואות".

אחת הדוגמאות הבעייתיות והכאובות ביותר לדברים שהאינטרנט מאפשר הוא תנועת ה"פרו-אנה", או "בעד אנורקסיה". מדובר בקהילות של נערות ונשים צעירות שמעודדות אחת את השניה להתמיד באנורקסיה. דוגמא אחת היא "טבעת פרו-אנה בישראבלוג". בקיצור נמרץ, בלוג הוא "יומן רשת", או כלי שמאפשר ליחידים או קבוצות קטנות לפרסם קטעי כתיבה (ולפעמים גם תמונות ומדיה אחרת). הבלוג מציג את הקטעים לפי סדר כרונולוגי מהחדש לישן, והקוראים מוזמנים להגיב על הקטעים. המגוון של בלוגים הוא גדול ביותר, מבלוגים פוליטיים מרובי כותבים שמזכירים את עמוד המאמרים בעיתון חשוב, ועד בלוגים אישיים של נערים בני 17 שמדברים, אם תסלחו לי, על החצ'קונים שלהם (ואליהם).

טבעת בלוגים היא אחד הכלים ליצירת קהילה של בלוגרים. לטבעת יש נושא, ובלוגרים שכותבים באותו נושא מצטרפים לטבעת. הטבעת מוסיפה לבלוג אחד קישור לבלוג אחר באותו נושא, כך שמי שמתעניין בנושא (ובפרט הבלוגרים עצמם), יכול להשתמש בטבעת כדי למצוא בלוגים נוספים. השם טבעת נובע מזה שהקישורים בין הבלוגים מסודרים ב"מעגל", כך שלאחר שטיילת דרך כל הבלוגים בטבעת, אתה מוחזר לבלוג שממנו התחלת.

כשהבנות בטבעת "פרו אנה" מתארות את הקשיים והסבל שלהן, הבלוגים האלה קורעי לב. אבל כאשר הן מביאות תמונות של דוגמניות ושחקניות עם צלעות בולטות שכמותן הן רוצות להראות, או כשהן משיאות אחת לשניה עצות איך לא לאכול, הבלוגים האלה מרתיחים את הדם. מבחינה מסוימת, טבעת "פרו אנה" היא קבוצת תמיכה, כמו פורום חרדה חברתית או אלכוהוליסטים אנונימיים. מבחינה טכנית, הבנות משתמשות באותם כלים ומאותן סיבות. אבל כמובן שמבחינה מוסרית, יש לנו פה בעיה.

(הפוסט הזה הוא השישי בסדרה של פוסטים על קהילות באינטרנט. הפוסטים הקודמים הם קהילות באינטרנט, חלק א', קהילות באינטרנט, חלק ב': פורום תחבורה ציבורית, קהילות באינטרנט, חלק ג': מעניין משותף לתמיכה, קהילות באינטרנט חלק ד': קהילות מעשה, וקהילות באינטרנט חלק ה'': האם קהילות מעשה הן קהילות?).

קהילות באינטרנט, חלק ה': האם קהילות מעשה הן קהילות?

29/10/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן). אני ממליצה לכל הפחות לקרוא את חלק ד', שעוסק ברעיון של קהילת מעשה, לפני שקוראים את הפוסט הזה.

אני חוזה שזה בדיוק הזמן שאני שומעת מרמור קל מכיוון הקהל. "את משחקת במילים," ממרמר הקהל, "את קוראת לקבוצת HDR 'קהילת מעשה', אבל למה בעצם זאת קהילה? איך אפשר בכלל לחשוב על 50 אלף אנשים בתור קהילה?". מה שמכריח אותי להודות שעד עכשיו התחמקתי מדיון ישיר בשאלה מה זאת קהילה. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להבין מהי קהילה היא לחשוב על דוגמאות לדברים שהם קהילות, ולהבין מה הופך אותם לקהילות. לפעמים זה עוזר גם לחשוב על דברים שהם לא קהילות, ולהבין מה מונע מהם להיות קהילות. ויש גם דברים שנמצאים בתחום האפור. לכן מבחינתי כל סדרת הפוסטים הזאת היא דיון בשאלה מהי קהילה, אבל אני מתכוונת להמשיך להמנע מלהגדיר את המונח.


(האמת היא שאני חושבת שהתשובה הכי נכונה לשאלה "מהי קהילה" היא רשימת כל הקהילות שקיימות. הגדרה, או רשימת תכונות, זה רק קיצור דרך לא מדויק לרשימה הזאת. אבל אני גולשת לפילוסופיה.)

בין המאפיינים המשותפים לקהילות מעשה ולקהילות אחרות הן סיוע הדדי, אמפתיה (אני אשמח לעזור לך עם הבעיה שיש לך, כי אני נתקלתי בבעיה הזאת בשבוע שעבר ואני מכירה את התסכול), כלכלת מוניטין (אני עושה דברים בשביל להרוויח מוניטין, לא כסף). קהילות מעשה גם עשויות למלא תפקיד של הענקת זהות (קבוצת HDR יכולה להפוך את הצילום מ"עוד תחביב" לחלק מזהותו של הצלם; פורום מורות יכול לחזק התחושה של המשתתפות שהוראה היא שליחות עבורן, חלק מזהות ולא רק מקצוע). כל הדברים האלא הם מאפיינים של קהילות.

ובכל זאת, אני מסכימה שזה מרגיש קצת לא נח, לחשוב על 50 אלף איש בתור קהילה. אני רוצה להציע מדד ל"קהילתיות" של קבוצה באינטרנט, ובפרט של קהילת מעשה: מדד ה"אוֹף".

אוֹף (off) זה קיצור של "אוֹף-טופיק", או בעברית "לא קשור לנושא". הכוונה היא שחברים בקבוצה משתמשים בפלטפורמה הקבוצתית (לדוגמה בפורום) לדון בדברים שאינם קשורים לנושא המוצהר של הפורום. עבור חלק מהקהילות, שהן בהגדרה "חברתיות", ה"אוֹף" הוא חלק מובנה של נושא השיחה. למי שזוכר, בפורום חרדה חברתית שהוזכר בפוסט קודם, היה פוסט על מוסיקה ולהקות. זה קצת "אוֹף", אבל גם קצת לא-אוֹף, כי אחת מהדרכים שבהן קבוצת תמיכה פועלת היא לתת למשתתפים אפשרות לדבר עם חבריהם למצוקה על דברים שלא קשורים למצוקה המשותפת.

בקהילות מעשה הדיון אמור להיות הרבה יותר ממוקד. ההופעה של דיוני אוֹף, מעידה על מעבר מקבוצה של אנשים עם משהו משותף, לקבוצה של אנשים שיש ביניהם קשרים חברתיים והם רוצים לדבר על נושאים מעבר לאותו דבר משותף. לפעמים ה"אוֹף" מאיים להטביע את הדיון הנושאי. קחו לדוגמה את פורום "אומנות שימושית" (מה שפעם היו קוראים "מלאכת יד") בתפוז. קהילת המעשה הזאת נהייתה כל כך חברתית, שהם נאלצו לפתוח פורום נוסף, "אומנות שימושית - חברתי", שעוסק רק בשיחות ה"אוֹף" של חברות הקהילה.

(דרך אגב, השאלה האם קבוצה גדולה של אנשים יכולה להחשב קהילה מטרידה אנשים גם בהקשרים אחרים. לדוגמה, אולי תרצו לקרוא על קהילות מדומיינות).
 

קהילות באינטרנט, חלק ד': קהילות מעשה

27/10/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

פורומים זה עולם מאד מצליח בישראל ומאד עשיר, ואולי יכולתי להסתפק בדוגמאות מפורומים, אבל חשוב לי להראות לכם איך כלים אחרים משמשים גם ליצירת קהילה.

פליקר הוא אתר לשיתוף תמונות, שמאפשר לצלמים להעלות תמונות ולפרסם אותן. מתחת לכל תמונה בפליקר יש אזור להערות, וכל משתמש יכול להוסיף הערות. זה כבר מספיק בשביל לספק סוג של קהילה. לדוגמה, לאחר הצונמי בשנת 2004, פורסמו בפליקר תמונות של נעדרים, ונעשה שימוש בההערות כדי לסייע באיתורם.

יש בפליקר גם "קבוצות". לקבוצות יש נושאים, שקשורים לטכניקות צילום, לנושאי צילום, וכד'. כל משתמש יכול להצטרף לקבוצות ולפרסם את התמונות שלו בדף הקבוצה. חברי הקבוצות מגיבים לתמונות, ובנוסף יש לקבוצות כלי תקשורת נוספים, כמו פורומים.

לדוגמה קבוצת HDR - High Dynamic Range, שהיא קבוצה של אנשים שמשתמשים בטכניקה מיוחדת של צילום ועיבוד תמונה שיוצרת צבעים עזים ועשירים. בקבוצה יש כ-50 אלף משתמשים בכ-300 אלף תמונות (יפהפיות, בהחלט מומלץ להעיף מבט). הקבוצה מאפשרת לאנשים לקבל פידבק על תמונות שצילמו, וגם לשאול חברים אחרים שאלות על הטכניקה שבה השתמשו לצילום תמונות מסוימות, ומזה ללמוד. היות שצילום הוא הנושא המרכזי של הקהילה הזאת, זה רק טבעי שהיא נוצרה מסביב לתמונות ובתוך אתר תמונות (למרות שיש בהחלט גם פורומים מצליחים בנושאי צילום).

הקבוצה הזאת בפליקר היא דוגמה למה שנקרא Community of Practice, בעברית אולי "קהילת מעשה". הכוונה היא לקבוצה לא פורמלית של אנשים שיש להם עיסוק משותף (מקצוע או תחביב), והקהילה מאפשרת להם להתמקצע על ידי החלפת ידע. זאת תופעה מאד נפוצה באינטרנט, מאתרי החלפת מתכונים ועד פורומים למורים וגננות.

מה נותן האינטרנט לקהילות מעשה? גישה נוחה, התארגנות זולה, וייתרון לגודל.

בקהילת מעשה יש תפקיד חשוב פשוט לגודל, לאפשרות להתייעץ עם קבוצה הרבה יותר גדולה של אנשים. אם אתה צלם, אולי אתה שייך למועדון צילום ומכיר צלמים אחרים, אבל אולי אף אחד מהם או רק מעטים מצלמים ב-HDR. אם את מורה, את בוודאי מכירה הרבה מאד מורים, אבל אולי לא כולם מלמדים אותו נושא או מתמודדים עם אותן בעיות. אם אתה בשלן, אתה יכול להחליף מתכונים עם חברים, אבל לפעמים אתה רוצה להתייעץ על מתכון שאף אחד מהם לא מכיר.

ייתכנו מצבים שבהם גם לאלמנט האנונימיות תהיה תרומה בקהילת מעשה, כי אפשר לחשוב על מצבים שבהם אנשים יעדיפו לא לחשוף את חוסר הידע שלהם.

לכל מי שכבר נשם לרווחה

26/10/2009

לסדרה על הקהילות באינטרנט יש עוד 5 (או שישה, נראה) חלקים.

אני מפרסמת קטעים קצרים (יחסית) במרווחים כאלה שייאפשרו למי שזה מעניין אותו להמשיך לעקוב בנוחות. החלק הבא ייתפרסם מחר.

קהילות באינטרנט, חלק ג': מעניין משותף לתמיכה

25/10/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

חרדה חברתית היא הפרעת חרדה שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. היום בבוקר, בחלק העליון של פורום חרדה חברתית ב"הייד פארק" היו "נעוצות" כמה שיחות. שיחות נעוצות הן שיחות שנשארות תמיד בראש הרשימה, מעל ההודעות האחרות שמסודרות כרגיל לפי זמן. ההודעות הנעוצות הן:

מתחת השיחות הנעוצות היו הודעות עם נושאים כמו:

אני חושבת שלכולנו די ברור, רק משם הפורום ומהדוגמאות שהבאתי, שפורום חרדה חברתית משמש כקבוצת תמיכה לאנשים שמתמודדים עם הבעיה הזאת. אנחנו מוצאים באינטרנט המון קבוצות תמיכה מכל הסוגים: לחרדות, להתמכרות, לדיכאון, לבעיות נפשיות אחרות, למשברים בחיים, להתמודדות עם מוות, ועוד ועוד.

 למה האינטרנט כל כך טוב לקבוצות תמיכה? חלק מהתשובה דומה לשאלה למה האינטרנט טוב לקבוצת המתעניינים בתחבורה ציבורית. אנשים שסובלים מחרדה הם אנשים שהחרדה היא חלק חשוב מהחיים שלהם, ולא בהכרח משהו שיש להם עם מי לחלוק בסביבתם הקרובה. בניגוד לקבוצת תמיכה "פיזית", בקבוצת תמיכה באינטרנט אפשר להשתתף באופן אנונימי ממש, ואפשר אפילו להרגיש חלק מהקהילה רק על ידי צפייה בפורום בלי להשתתף באופן פעיל. ברוב הפורומים באתרים הגדולים, מספר הקוראים הסמויים הוא לפחות כמספר המשתתפים הפעילים.

 עוד פורום שהייתי רוצה להזכיר בהקשר זה הוא פורום "יוצאים בשאלה". זה פורום של דתל"שים - אנשים שגדלו במסגרת חרדית או דתית לאומית ובחרו לעזוב את המסגרת הזאת. כמו פורום תחבורה ציבורית, הפורום הוא מקום לדבר על מה משמעותי עבורך ופחות עבור האנשים שסובבים אותך. כמו פורום חרדה חברתית, הפורום הוא מקום לקבל תמיכה מצד אנשים אחרים שמתמודדים עם דברים דומים, התמודדויות שאנשים בסביבתם האורגנית (החדשה) לא בהכרח מבינים. מה שמאפיין את הפורום הזה במיוחד, הוא שהקיום שלו מחוץ לאינטרנט הוא מאד אינטנסיבי, עם מפגשים תכופים, כשכמעט כל הקבועים מכירים אחד את השני באופן אישי. בניגוד לדוגמאות הקודמות, עבור רבים בפורום הזה חברי הפורום הם במובנים רבים הקהילה שלהם.

התנצלות על תקלה ב-RSS ובעידכונים במייל

23/10/2009

אני מתנצלת בפני קוראי ה-RSS והעידכונים במייל שקיבלו אתמול מחדש את 10 הפוסטים האחרונים, רובם עתיקים ביותר. זה תוצאה של מעבר לאתר החדש.

ודרך אגב, הבלוג עבר רשמית לכתובת http://www.daphna.net, למרות שהכתובת הישנה (http://www.morewords.info) ממשיכה לעבוד, כך שאתם לא חייבים לעשות שום דבר. זאת כבר הכתובת הרביעית של הבלוג לאורך שנות קיומו, אבל אני מקווה להיות יותר יציבה עכשיו.

קהילות באינטרנט, חלק ב': פורום "תחבורה ציבורית" ב"תפוז"

22/10/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

פורומים (או קבוצות דיון) הם אחד מכלי האינטרנט הקהילתיים הותיקים והפופולריים, גם ובמיוחד בישראל. הפסקה הבאה מסבירה בקוים כללים מה זה פורום. מי שיודע, מוזמן לדלג.

פורום הוא דף אינטרנט שמאפשר למשתמשים לכתוב ולפרסם הודעות. ההודעות מוצגות בדרך כלל לפי סדר כרונולוגי מהחדשה לישנה. מאפיין חשוב הוא שמשתמשים יכולים להגיב להודעות בפורום, והתגובות מתפרסמות בצמוד להודעה המקורית, כך שנוצרת מעין שיחה טקסטואלית. לשיחה הזאת - ההודעה ותגובותיה - קוראים באנגלית Thread, ובעברית חוט, או פתיל, או שרשור, או דיון, או פשוט שיחה. כל זה נעשה באופן פומבי, לפחות פתוח לכל חברי הפורום הרשומים, אבל במקרים רבים פתוח לכל מי שמגיע לאתר בכוונה או במקרה. לכל פורום יש נושא - לדוגמה, תחבורה ציבורית - והשיחות בפורום אמורות להיות קשורות לנושא. חברי הפורום הם האנשים שכותבים בפורום באופן קבוע.

כמה מהשיחות היום בבוקר היו בפורום תחבורה ציבורית:


פורום תחבורה ציבורית הוא מקום שבו כותבים אנשים שיש להם עניין עמוק בתחבורה ציבורית, בעיקר אוטובוסים ורכבות. בנוסף לאנשים האלה, שהם ה"קבועים", מגיעים לפורום גם משתמשי תחבורה ציבורית שזקוקים לסיוע בהכוונה, כמו מי ששאלו איזה קו צריך לקחת מתחנה מרכזית לתל השומר. ה"קבועים" הם חברי הקהילה, או הפורום, משום שהם כותבים באופן קבוע ומכירים אחד את השני, לפחות על גבי הרשת והרבה פעמים באופן פיזי (הפורום מארגן מפגשים וטיולים). לפורום יש תרבות משלו: לדוגמה, מי שמגיע לפורום כדי להתלונן על הצפיפות בשעות הבוקר באוטובוסים בגוש דן, ייקבל מקלחת צוננת מחברי הפורום. לתפיסתם, מערכת להסעת המונים צריכה להיות יעילה ומהירה, אבל גם עמוסה וצפופה כדי להצדיק את העלויות הכלכליות שלה.

פורום תחבורה ציבורית זוכה לתשומת לב ועניין מצד גורמי התחבורה הציבורית בישראל. לדוגמה, בפורום כותבת נציגה רשמית של רכבת ישראל. חברי הפורום, אם הם מעוניינים בכך, יכולים להוות כח מארגן ומייצג של הציבור במאבק לחיזוק התחבורה הציבורית בישראל.

נקודות למחשבה:

  • מה הופך את פורום תחבורה ציבורית לפורום מצליח? קודם כל, החברים בפורום הם אנשים שהנושא בוער בעורקיהם. משוגעים לדבר. הם מאושרים שיש להם אפשרות להקדיש לדון (שוב ושוב) ברכבת לאילת, והם צמאים למידע על אוטובוסים חשמליים בסין או תחבורה מסילתית בנימביה. דבר שני, אנשים שמתעניינים בתחבורה ציבורית לא בהכרח מוקפים, בסביבתם האורגנית, באנשים אחרים שמתעניינים בתחבורה ציבורית. דווקא העובדה שקבוצת המתעניינים בתחבורה ציבורית קטנה, יחסית, מאפשרת לפורום האינטרנטי לפרוח.
  • האם זה היה אפשרי ללא האינטרנט? אולי, אבל יותר עבור תחביבים ותחומי ותיקים עניין ממוסדים (לאספני בולים ושחקני שחמט היו אירגונים גם קודם).האינטרנט מאפשר גם לתחומי עניין קטנים יותר, ואולי צעירים יותר, להתארגן.
  • במהלך ההרצאה נשאלתי שאלה מעניינת: האם לפורום יש גודל מקסימלי? התשובה היא שכנראה שלפורום שהוא קהילה, שבו "כולם מכירים את כולם", אכן יש גודל מקסימלי. יש פורומים שיש בהם אלפי משתמשים, אבל האופי שלהם שונה מאד מפורומים עם עשרות משתמשים, באותו אופן שעיירה או עיר הן לא קהילות באותו מובן שכפר הוא קהילה. אחד הדברים שמאפיינים פורומים שכן שואפים להיות קהילתיים, היא חלוקה לפי קריטריונים שונים, לדוגמה תחום עניין ספיציפי יותר (פורום "רכבות" שנפרד מפורום "אוטובוסים") או לפי אזורים גאוגרפיים (משהו כמו פורום ניו-אינגלנד לתחבורה ציבורית, פורום קונטיקט לתחבורה ציבורית). נחזור לדוגמה כזאת בפוסט הבא-הבא.

נקודות פתוחות למחשבה:

  • השתמשתי בביטוי אנשים ש"מכירים אחד את השני על גבי הרשת". אין לי שום ספק שאפשר להכיר אנשים על גבי הרשת, אבל סביר להניח שלמילה "היכרות" יש משמעות שונה כאשר לא ראית ולא שמעת מעולם את האדם שאתה "מכיר" ואולי אפילו אתה מכיר אותו רק בכינוי ולא בשם אמיתי.
  • הזכרתי ממש בחטף את ה"מתעניינים" שמגיעים לפורום כי הם זקוקים להכוונה. מה גורם ל"קבועים" להסכים (ואפילו לרצות) להושיט עזרה ל"אורחים"?

קהילות באינטרנט, חלק א'

22/10/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

ההורים שלי שייכים לחבורה מטיילת. הם יוצאים מדי חודש בערך לטיולים בארץ, שאותם הם מארגנים בעצמם. גרעין הקבוצה מורכב מאנשים שמכירים זה את זה הרבה שנים, והקבוצה התרחבה בשיטת חבר מביא חבר. למרות שהקבוצה הזאת מטיילת באתרים במובן הפיזי של המילה, ומבוססת על היכרויות אישיות, הפעילות הזאת והקבוצה הזאת, כקבוצה, לא היו קיימות ללא האינטרנט. אירגון הקבוצה מבוסס אך ורק על דואר אלקטרוני, שבו מעבירים הודעות ונרשמים לטיולים. בלי האינטרנט, האירגון היה יותר קשה (וגם יותר יקר), וספק אם מישהו היה רוצה לקחת אותו על עצמו.

כשאנחנו באים לדבר על "קהילה באינטרנט", אנחנו מדמיינים ייצור חדש שחי באופן בלתי תלוי מקהילות "בעולם האמיתי". זאת תדמית לא מדויקת. לפי סקר מחודש יוני כ-75% מהאוכלוסיה בישראל משתמשת באינטרנט. הרבה מהתקשורת באינטרנט היא תקשורת עם אנשים שפגשנו, או עם אנשים שנפגוש בעתיד. וגם אם לא נפגוש את כל מי שנתקשר איתו באינטרנט, זאת עדיין תקשורת בין אנשים. זאת כבר כמעט קלישאה להזכיר שהצרכים, הרצונות ותבניות ההתנהגות של בני אדם לא תלויים במדיום התקשורת.

מצד שני, אי אפשר להכחיש את זה שהאינטרנט מוסיף מימד חדש לתחום הזה של קהילתיות. האינטרנט הוא הטכנולוגיה הראשונה שמקלה ברצינות על היכולת לתקשורת של הרבה-להרבה. כלומר, לא כמו טלפון שהוא בדרך כלל אחד-לאחד, או טלויזיה (או דפוס) שהוא אחד-להרבה. כל יצירה (או תחזוקה) של קבוצה חברתית היא הרבה יותר פשוטה בעידן האינטרנט. לפעמים זה מאפשר לעשות יותר בקלות מה שאפשר היה לעשות גם ללא האינטרנט - כמו לארגן חבורה מטיילת - ולפעמים זה מאפשר ליצור סוגים של קבוצות שפשוט לא היו קיימות בעבר.

השבוע העברתי הרצאונת על קהילה באינטרנט. בימים הקרובים אני אפרסם פה גרסה טיפה מפורטת יותר של הדברים שהכנתי להרצאה הזאת. ההרצאה מתמקדת ברשימה של קבוצות חברתיות, או קהילות, שמשתמשות באינטרנט באופן מאסיבי לתקשורת, או במילים אחרות קבוצות שלא היו קיימות ללא האינטרנט. לכל אחת מהדוגמאות, אני אשתדל להדגיש כמה מאפיינים חשובים לדעתי של הקבוצה. אני מזהירה מראש, שקהל היעד של ההרצאה היה אנשים שהחשיפה שלהם לאינטרנט נמוכה יחסית.

מקור השראה חשוב לדברים שלי (וגם לחלק מהדוגמאות) הוא הספר
Here Comes Everybody של קליי שירקי. הספר עוסק בדיוק בנושא הזה של כלים חברתיים באינטרנט, איך ולמה הם עובדים, ואיך הם משפיעים על החיים שלנו. הציטוט מהביקורת, שמופיע על העטיפה של המהדורה שבידי, מתמצת יפה את התרשמותי: " [הספר] גורם לי לחשוב, כן, ברור, ככה כל זה עובד". למי שקורא אנגלית, אני ממליצה מאד על הספר הזה, שהוא רחב יריעה וקריא ביותר.

Why Google’s English Translation is Better (A Longish Post)

08/10/2009

Google Translate was launched for 11 additional languages in September, including Hebrew. Playing with it a little, you would soon notice that translating from Hebrew to English yields much (much, much) better results than attempting the reverse direction. If you read some Hebrew, there’s a pretty typical example here, but you can produce any number of examples simply by trying to translate virtually anything.

What’s going on then? Why is the translation into English legible, even usable, while the translation into Hebrew sums up to complete and total rubbish? (Especially as intuitively, as the Hebrew writing system is problematic and ambiguous, I think it should be harder to translate from Hebrew). So here’s what I think the answer is.

Google’s translator “learns” to translate using two kinds of sources. The first is a pool of translated texts, that is texts that were written in one language and translated into the other. The other type is a pool of texts in the target language.

The translations pool is used like a bilingual dictionary, only better. As you would look up an entry in the dictionary in order to translate it, you can search the word in the pool of translations and see how it was translated before. Plus you have the advantage of being able to use the context to choose the best translation for the current case.

For example, in Hebrew one word is usually used for “search”, “look for” and “seek” (לחפש – lehapes). If you have to translate “lehapes” from Hebrew to English using a dictionary, you would find all these options. But if you search “lehapes be-Google” in the translations pool, you would find “search” to be used in this context.

The target language pool has two functions: one is to help in selecting the correct translation, and the other is to assist in constructing a reasonable target language sentence: changing word order, matching the gender and number of the subject and the verb, etc. Basically, the idea is to translate the source text in any conceivable way, and test which translation best matches what we see in the target language pool. For example, if we come up with “generality of elections” and “general elections”, we can assume that in most cases the second would be better.

Translations are hard to find, and translation pools are hard to build. The number of texts that were translated between any two languages is much much smaller than the number of texts written in any of these languages. We prefer avoiding archaic language, and we prefer texts similar to the ones the computer will later have to translate. So in software designed to translate web sites, we don’t really want to use Bible translations, or even Harry Potter. In short, this is a challenge, even for an information giant like Google.

It turns out, though, that if you have a really good pool of target language texts, it can offset for a small translations pool. I read somewhere about the following experiment: people were asked to evaluate some (human-made, in that case) translations. There were two groups of evaluators: bilinguals, who evaluated the translations having also read the source; and monolinguals, that were asked to evaluate the translation quality based on reading the translation only. The monolingual’s evaluations, it turned out, were very similar to those of the bilinguals. (My scientific conscious troubles me about not giving a citation for this, but not enough for me to start rummaging through papers and files. Do ask though, if you need it).

What we learn here is that a lot of the translation’s quality has to do with how the product makes sense in the target language. A good target language pool and a good way of using it to testing our translation may improve translation quality dramatically.

And that’s, I guess, where the difference between translation into Hebrew and into English lies. Google’s Hebrew texts pool would be way smaller than the English one. Moreover, I think it’s safe to assume that the way the use it to verify translation correctness isn’t quite as sophisticated. In other words, in the limited sense that software “knows” a language, Google’s “knows” way less Hebrew than it does English. Which is not really surprising, after all.