נובמבר 2009

קהילות באינטרנט, פינלה (בונוס למהדורת הבלוג)

13/11/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקיבוץ יפתח דרוש שומר לילה לימי שישי. במועדון הקיבוץ (ה"טיימאאוט") יוקרן בשבת בצהריים סרט הילדים האנה מונטנה. ומשפחת רהב איבדה את החתול הסיאמי שלה. את כל זה למדתי מהאתר הקהילתי של הקיבוץ. האתר נועד לסייע לקהילה הקיבוצית להתקיים, כקהילה, גם כשלא פוגשים את כולם כל יום בחדר האוכל.  נראה שהאתר מצליח, ללא ספק בזכות ההשקעה והמסירות של עפר, אבל גם בגלל שהוא עונה על צורך אמיתי של הקהילה.

מה שאתר הקהילה של הקיבוץ הוא בשביל הקיבוץ, האתר myhood מנסה להיות בשביל העיר. כשנרשמים ל-myhood נותנים כתובת מלאה, ואז אפשר לתקשר עם האנשים שגרים לידך, ולקבל הודעות שקשורות לאזור מגוריך הפיזי. האתר קיים כבר כשנה, ולמרות שהוא ללא ספק מתפתח, לא נראה שהוא מהווה, לפחות בשלב זה, קהילה ממשית מסוג כלשהו.

למה? למה האתר של יפתח הוא קהילה משגשגת ו-myhood הוא ניסוי חברתי כושל למחצה?

אנשים שגרים בקיבוץ מתייחסים לאנשים שגרים בסביבה הפיזית שלהם כקהילה שלהם. כי ככה הם רגילים – כי ככה זה היה תמיד בקיבוץ; כי ככה הם רוצים – כי בשביל זה הם בחרו לחיות בקיבוץ; ומסיבות פרקטיות – כי הם שותפים עם השכנים שלהם במשאבים, בבעיות ובצרכים. הקיבוץ אולי כבר לא רוצה להיות קהילה שיתופית כמו פעם, אבל הוא עדיין רוצה להיות קהילה.

אנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם. זה לפחות המיתוס, ואין עשן בלי אש. הסיבה שאנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם היא לא שהם סנובים יותר מהקיבוצניקים, אלא שהם לא רואים בשכנים שלהם את הקהילה שלהם. מתוך מאות אלפי תושבי העיר, מיליוני תושבי הכרך, איזה סיבה יש לך לבחור דווקא באנשים האקראיים שבחרו לשכור או לקנות דירה באותו מיקוד בתור "הקהילה שלך"? ולא, העובדה שיש לך אפשרות לתקשר איתם בקלות, באינטרנט, לא הולכת לשנות את זה.

7 החלקים הקודמים של הסדרה על הקהילות באינטרנט (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7)  התבססו על חומר שהכנתי להרצאונת על קהילה ואינטרנט. זה נושא רחב, וכמובן שנאלצתי להתמקד. באופן רק חצי מודע התֶּמָה המרכזית שלי, או לפחות אחת התֶּמות, היתה הקשר ההדדי בין קהילה באינטרנט לקהילה "מחוץ לאינטרנט". היה חשוב לי להדגיש את הקשר הזה, כי מתוך שמרנות טבעית ובסיוע נבואות זעם במדיה הפופולרית, אנשים נוטים לחשוש מההשפעה של הטכנולוגיה על החיים החברתיים והקהילתיים שלנו.  הטכנולוגיה היא כלי; כלי שמאפשר לשינוי, כמובן, אבל הרצונות, הצרכים, המוטיבציות של האנשים שמשתמשים בכלי הם מה שמעצב את הכיוון של השינוי. בדיוק כמו שקהילה על בסיס גאוגרפי תצליח יותר בקיבוץ מאשר בעיר, ולא משנה כמה מתוחכם יהיה האתר שתנסה לבנות.

 

-- זהו, תמה הסידרה. יש להניח שעכשיו הבלוג יישקוט כ-40 שנה, או לפחות עד שאבירמה גולן תכתוב משהו ממש טיפשי... --

קהילות באינטרנט, חלק 7: רשתות חברתיות, סגירת מעגל

02/11/2009

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקולג'ים רבים בארצות הברית, מחלקים לתלמידי שנה א' ספרים ובהם שמותיהם ותמונותיהם של חבריהם לספסל הלימודים ושל חברי הסגל. המטרה של החוברות האלה היא לסייע לסטודנטים החדשים לנווט בנוף החברתי של הקמפוס, ולתמוך בהווצרות של קהילה סטודנטיאלית. החוברת נקראת "פייסבוק", והיא ההשראה לאתר "פייסבוק", אחד מאתרי הרשתות החברתיות המצליחים בעולם, שהתחיל כאתר של סטונדטים. פייסבוק מנסה לעשות בדיוק אותו דבר: לתמוך בקשרים החברתיים שלנו, להקל עליהם, להעשיר אותם.

אני רוצה לסכם (כמעט) את הסדרה על קהילות באינטרנט עם כמה מילים על רשתות חברתיות. אני מתמקדת בפייסבוק מפני שהיא אחד מאתרי הרשתות החברתיות המצליחים, בוודאי בישראל, ומפני שאני מכירה אותה הכי טוב; אבל הדברים שאני כותבת נכונים גם למתחרים שלה.

פייסבוק, והרבה מאתרי הרשתות החברתיות האחרים, מעודדים אנשים להרשם בשמם האמיתי ולהעלות את תמונתם לאתר. היא מעודדת אנשים "להתחבר" עם אנשים שהם "מכירים" - הכרות חוץ-פייסבוקית וחוץ-אינטרנטית. פייסבוק מנסה להיות תשתית תקשורת ממש טובה עם החברים האלה שלך, לאפשר לך לשתף אותם במה שקורה לך ולדעת מה קורה להם, לצאת איתם לפעילויות משותפות "און ליין",  ולארגן את הפעילויות המשותפות ב"אוף ליין", ממסיבה עד הפגנה. 

אם פלטפורמות חברתיות אחרות באינטרנט, מפורומים ועד בלוגים, מפגישות אותנו  עם זרים, הרשתות החברתיות מקשרות אותנו בראש ובראשונה לאנשים שאנחנו כבר מכירים. הן מיועדות לשקף את היחסים החברתיים הישנים והטובים שלנו, ורק לזרז ולהקל את הטרנזקציות שמבוססות עליהם. יש בפייסבוק קבוצות שמבוססות על על עניין משותף (כמו מרבית הקהילות שדיברתי עליהם בחלקים הקודמים), אבל הן מישניות בחשיבות לפעילות שמבוססת על אינטאקציות בתוך קבוצת החברים.

מבחינה זאת סגרנו מעגל. שני מעגלים אפילו: חזרנו מהאינטרנט "לעולם האמיתי", וחזרנו מהפוסט האחרון בסדרה לפוסט הראשון, שבו הזהרתי שהגבולות בין קהילה באינטרנט ומחוץ לא מטושטים. האינטרנט מאפשר לקהילות מכל מיני סוגים להתקיים, אבל בסופו של דבר ההצלחה של אתרי רשתות חברתיות מזכירה לנו שבין השאר, אנחנו שמחים להשתמש באינטרנט כדי לתקשר עם הקהילה "האורגנית" שלנו.