דצמבר 2009

הגדה של פסח

25/12/2009

בשנת 2001 ערכתי נוסח "אישי/משפחתי" של ההגדה לפסח, ופירסמתי אותו באינטרנט. מסתבר, שאנשים עדיין מגיעים לאתר שלי בחיפוש אחרי ההגדה הזאת. אם זה מה שהקהל רוצה - זה מה שהקהל יקבל! 

 את ההגדה אפשר לקבל כאן בפורמט html או doc (וורד 2000).

מבוא להגדה שלי

הגדה של פסח היא אחד החלקים הנקראים ביותר של "ארון הספרים היהודי". אנחנו קוראים אותה כל שנה – וזה אומר, שגם צעירי המסובים בליל הסדר קראו אותה הרבה יותר פעמים ממה שקראו כל יצירה יהודית אחרת. ובכל זאת, ההגדה של פסח זרה לנו לחלוטין, מוצפנת בצופן שמפתחותיו אבדו לרובנו - צופנן של השפה וצורת החשיבה של חז"ל.

אחת הדרכים להתגבר על הזרות הזאת היא לוותר על ההגדה כפי שהיא. לערוך נוסח חדש, קרוב אלינו יותר בשפתו, בתפיסת עולמו. בדרך זו הלכו הקיבוצים, שם חוגגים כבר כמה דורות את הפסח כמעט ללא אלוהים ותלמוד, עם הרבה אביב ומקרא. בדרך זו הולכות ההגדות של התנועה הרפורמית ותנועות אחרות בארץ ובחו"ל, שמקצרות, משנות ומקלות על-פי תפיסת עולמן. אלה נסיונות יפים וחשובים לשמר את מטרתה הראשונית של ההגדה: לימוד וסיפור יציאת מצרים, המיתוס המכונן של העם היהודי, לילדים ולמבוגרים כאחד, בבחינת "לפי דעתו של הבן אביו מלמדו" (תלמוד בבלי, פסחים, קט"ו).

אני חוגגת את ליל הסדר בראש ובראשונה משום שזהו המשך של מסורת עתיקה, שמאחדת את העם היהודי במרחב ובזמן. במרכז המסורת הזאת, לפחות באלף ומשהו שנים האחרונות, עומדת ההגדה של פסח, בנוסח פחות או יותר קבוע. לכן קשה לי לוותר על הנוסח הזה, אף לא לשנות אותו באופן קיצוני. אולי דווקא זו מהפכנות מסוימת: כדי לשמר את מטרת ההגדה יש לשנות אותה. שמירה על הנוסח המסורתי משמעותו שינוי מטרת הערב: לא סיפור יציאת מצרים, אלא יצירה או שימור של תחושת אחדות והמשכיות.

ובכל זאת, איך מתחברים לטקסט הזר והמוזר הזה? בשתי דרכים. בצד שמאל של הנוסח המסורתי בהגדה שלפניכם הסברים וביאורים לטקסט המסורתי, לפעמים "תרגומים", מעברית אחת לעברית אחרת. בצד ימין, תוספות, הצעות, קטעי הגות, נאום, שירה ופזמונים.

קטונתי; אינני תלמידת חכמים. עריכת ההגדה הזאת היא מסע אישי שלי בשבילי ההגדה, מסע ראשוני של נווטת מתחילה. אני מקווה שקריאת ההגדה הזאת תתן לקורא משהו מהחוויה שעריכתה נתנה לעורכת.

חג שמח!

כל המביא דבר בשם אומרו...

ההגדה מבוססת על הנוסח המסורתי של ההגדה שהועלה במקור לאינטרנט על ידי חנן כהן, והיום אפשר למצוא אותו באתר ויקיטקסט.

בהכנתה השתמשתי במספר הגדות מודפסות:

  • הצעה לסדר, הגדה של פסח מסורת וחידוש. בצירוף ביאור רחב, ההגדה הקיבוצית, תוספות לבחירה והצעות להנחיית הסדר. בעריכת צוות חגים של "המדרשה" באורנים. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד והמדרשה באורנים
  • הגדה של פסח של מר"ם, מועצת הרבנים המתקדמים בישראל. בעריכת הרב יהורם מזור, ירושלים תש"ס. (זאת היתה מהדורה זמנית; בינתיים יצאה מהדורת הקבע שנקראת "הגדה לזמן הזה")
  • הגדה לדור ודור, הוצאות מכון שילוב ומשפחת ורדי. פירושים ודברי מדרש, הרב מיכאל גרץ, עריכה וליקוט ספרותי, מאירה מאיר.
  • הגדה של פסח - סדר פסח בקיבוץ. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ערך והביא לדפוס אריה בן-גוריון. ברוח הגדת יהודה שרת, יגור, תרצ"ה 1935

השתמשתי כמובן במידע ממספר אתרים. רובם נעלמו או עברו דירה עם השנים. מתוכם הצלחתי לאתר מחדש את:

איך אני יכול לפתוח בלוג אם אני לא יודע מה זה בלוג?

20/12/2009

(פוסט זה הוא חלק מפרויקט בלוגים).

תרשו לי לדבר בקצרה על מה זה - לדעתי - בלוג.

אילוסטרציה: סרטי וידאו על מדףאף אחד לא יינסה להגדיר סרט (במובן של סרט קולנוע) באמצעות דיון בתכנים שך סרטים. סרט הוא מדיה, שמוגדרת באופן טכני (ויקיפדיה: המוצר הסופי של תהליך יצירת הקולנוע - צילום ועריכה של קטעי תנועה וצליל המשולבים יחדיו ליצירה אחת), ויכולה להיות "טיטאניק", או "עמוד האש" או סרט ביתי של תינוק מושך לחתול בזנב.

ככה זה גם עם בלוגים. מה שמאחד ומייחד (ובקיצור מאפיין) בלוגים הוא המבנה שלהם. מי שמנסה להגדיר בלוגים לפי התוכן שלהם נידון היום לכישלון. כי מיליוני הבלוגרים (כותבי הבלוגים)  בעולם פירסמו בבלוגים שלהם כבר כל דבר שרק אפשר, טכנית, לפרסם בבלוג.

בלוג הוא אתר אינטרנט עם מאפיינים מסוימים. הנה המאפיינים העיקריים בעיני, מודגמים באמצעות הבלוג שאתם קוראים ברגעים אלה: 

  • הפוסט. לב הבלוג הוא ה"כתבה", או ה"רשומה", או בעברית, ה"פוסט". עכשיו אתם קוראים פוסט שנקרא "איך אני יכול לפתוח בלוג אם אני לא יודע מה זה בלוג?". הפוסט כולל בדרך כלל טקסט, לפעמים תמונות, ולפעמים קטעי וידאו או אודיו.
  • אילוסטרציה: תמונה של שעון אסטרונומיהזמן. העמוד הראשי של הבלוג מציג את הפוסטים האחרונים בבלוג לפי הסדר מהחדש לישן. בסוף העמוד יש בדרך כלל קישור שמאפשר להמשיך לעבור כך בסדר כרונולוגי אל הכתבות הישנות. לעתים קרובות אפשר לגשת בקלות לארכיון המסדר את כל הרשומות לפי זמנים. לדוגמה, לי יש קישור לארכיון בתפריט שבצד ימין. חשיבות מימד הזמן בבלוג מודגשת גם בכך שבדרך כלל בכל פוסט מופיע גם, במקום בולט, מועד חיבורו.
  • בעלות. את הפוסטים כותבים ומפרסמים בעלי הבלוג - כותב אחד או קבוצה של כותבים. במקרה שלי כיוון שאני כותבת בעצמי את כל הפוסטים, אני לא חותמת על כל פוסט בנפרד.
  • תגובות. ברוב הבלוגים הקוראים מוזמנים להגיב על הפוסטים. בכל זאת, לבלוג יש אופי א-סימטרי: הבמה העיקרית נתונה לבעלי הבלוג.

ישנם עוד מספר מאפיינים מבניים שהם טכניים מדי לדיון שלנו כרגע (האמיצים מוזמנים לקרוא על פידים ופינגבקים).

חברי וידידי ותיקי הבלוגוספירה (עולם הבלוגים), איך אתם עם ההגדרה הזאת? צדדים מבניים קריטיים שחסרים? או שבכל זאת הגדרה שלא אומרת משהו על התכנים של בלוגים ועל העולם של תוכן גולשים היא חסרה?

 

(התמונות בפוסט באדיבות Anderi Z ו-simpologist בפליקר).

האתר הבא שלכם יהיה בלוג

20/12/2009

פוסט זה הוא חלק מפרויקט בלוגים.

לפני יותר משנה שמעתי הרצאה של חנן כהן תחת הכותרת "האתר הבא שלכם יהיה בלוג". התוכן של ההרצאה הקצרה הזאת נשאר איתי, ובזמן האחרון חזרתי לחפש איך לעשות משהו מועיל על הרעיון של חנן. בתור התחלה, היות שחנן לא העלה את תוכן ההרצאה לבלוג שלו, אני אעלה אותה כאן. אני אוסיף קצת הרחבות ואולי גם הסתייגויות משלי - בפוסט אחר.

אילוסטרציה של בלוגההרצאה של חנן נועדה בראש ובראשונה לאירגונים ללא מטרת רווח ולהתארגנויות בתחילת דרכן. המסר היה שפתיחת בלוג היא דרך שבה אנשים לא-טכניים יכולים לבנות אתר יפה במהירות ובזול. לדברי חנן: "כל מי שמסוגל לפתוח חשבון ב- Gmail ולשלוח הודעה עם קובץ מצורף - יכול לפתוח בלוג".

הקמת אתר ב"דרך הסטנדרטית" היא עניין יקר, מורכב ומתסכל לכל המעורבים. האירגון צריך להיות די מבוסס בשביל להגיע למצב שיש לו משאבים לבניית אתר. וגם אם הכסף נמצא, קשה לאנשים ללא ניסיון בתחום להגדיר את הדרישות שלהם מהאתר וקשה להם להבין ולהשוות את ההצעות שהם מקבלים. ואחרי שבניית האתר מסתיימת, לעתים קרובות מדי הם כבולים לבונה האתר המקורי לביצוע שינויים.

במקום זה, חנן מציע שאנשי האירגון, בעצמם (וזאת נקודה קריטית) ייפתחו אתר באחד האתרים החינמיים (כמו בלוגלי או וורדפרס.קום).

תמונה של מפגינים ממצעד זכויות האדם בישראל, דצמבר 2009הם יישלטו באתר, הם יוכלו לעדכן, לתקן, או אפילו לסגור אותו אם העסק לא עובד. אפילו אם לאירגון כבר יש אתר, אפשר לפתוח בלוג כשצריך להוסיף מידע על פעילות חדשה או פרויקט זמני. ואם האירגון עדיין לא קיים, יש רק שניים ורבע אנשים ורעיון לשנות את העולם, בוודאי שבלוג זה רעיון טוב.

בנוסף לתועלת המיידית (אתר מהיר ובזול), חנן מציע שהניסיון שנצבר ביצירת והפעלת הבלוג ייקדם את האירגון ואת אנשיו. כשהם יגיעו להקמת אתר "אמיתי", הם יידעו יותר טוב על מה הם מדברים.

הנה דוגמאות לאיך זה עובד שמצאתי בשיטוט מהיר. לסלון מזל יש בלוג ב"בלוגלי". גם לסיפריות העירוניות של תל אביב. וגם ל"כל1, התנועה לדמוקרטיה ישירה בישראל". וגם למאבק להכרה בחינוך דמוקרטי ברעננה בתמיכת העיריה . האתר של "פורום האירגונים למען ירושלים חופשית", לעומת זה, הוא בלוג ב"בלוגר".
 

(הפוסט מבוסס על תקציר של ההרצאה שכתבתי באנגלית בעבר, בבלוג אחר שכנראה כבר לא יעודכן. התמונה באדיבות Kristina B מפליקר ו-naamanus מפליקר).