זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקיבוץ יפתח דרוש שומר לילה לימי שישי. במועדון הקיבוץ (ה"טיימאאוט") יוקרן בשבת בצהריים סרט הילדים האנה מונטנה. ומשפחת רהב איבדה את החתול הסיאמי שלה. את כל זה למדתי מהאתר הקהילתי של הקיבוץ. האתר נועד לסייע לקהילה הקיבוצית להתקיים, כקהילה, גם כשלא פוגשים את כולם כל יום בחדר האוכל.  נראה שהאתר מצליח, ללא ספק בזכות ההשקעה והמסירות של עפר, אבל גם בגלל שהוא עונה על צורך אמיתי של הקהילה.

מה שאתר הקהילה של הקיבוץ הוא בשביל הקיבוץ, האתר myhood מנסה להיות בשביל העיר. כשנרשמים ל-myhood נותנים כתובת מלאה, ואז אפשר לתקשר עם האנשים שגרים לידך, ולקבל הודעות שקשורות לאזור מגוריך הפיזי. האתר קיים כבר כשנה, ולמרות שהוא ללא ספק מתפתח, לא נראה שהוא מהווה, לפחות בשלב זה, קהילה ממשית מסוג כלשהו.

למה? למה האתר של יפתח הוא קהילה משגשגת ו-myhood הוא ניסוי חברתי כושל למחצה?

אנשים שגרים בקיבוץ מתייחסים לאנשים שגרים בסביבה הפיזית שלהם כקהילה שלהם. כי ככה הם רגילים – כי ככה זה היה תמיד בקיבוץ; כי ככה הם רוצים – כי בשביל זה הם בחרו לחיות בקיבוץ; ומסיבות פרקטיות – כי הם שותפים עם השכנים שלהם במשאבים, בבעיות ובצרכים. הקיבוץ אולי כבר לא רוצה להיות קהילה שיתופית כמו פעם, אבל הוא עדיין רוצה להיות קהילה.

אנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם. זה לפחות המיתוס, ואין עשן בלי אש. הסיבה שאנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם היא לא שהם סנובים יותר מהקיבוצניקים, אלא שהם לא רואים בשכנים שלהם את הקהילה שלהם. מתוך מאות אלפי תושבי העיר, מיליוני תושבי הכרך, איזה סיבה יש לך לבחור דווקא באנשים האקראיים שבחרו לשכור או לקנות דירה באותו מיקוד בתור "הקהילה שלך"? ולא, העובדה שיש לך אפשרות לתקשר איתם בקלות, באינטרנט, לא הולכת לשנות את זה.

7 החלקים הקודמים של הסדרה על הקהילות באינטרנט (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7)  התבססו על חומר שהכנתי להרצאונת על קהילה ואינטרנט. זה נושא רחב, וכמובן שנאלצתי להתמקד. באופן רק חצי מודע התֶּמָה המרכזית שלי, או לפחות אחת התֶּמות, היתה הקשר ההדדי בין קהילה באינטרנט לקהילה "מחוץ לאינטרנט". היה חשוב לי להדגיש את הקשר הזה, כי מתוך שמרנות טבעית ובסיוע נבואות זעם במדיה הפופולרית, אנשים נוטים לחשוש מההשפעה של הטכנולוגיה על החיים החברתיים והקהילתיים שלנו.  הטכנולוגיה היא כלי; כלי שמאפשר לשינוי, כמובן, אבל הרצונות, הצרכים, המוטיבציות של האנשים שמשתמשים בכלי הם מה שמעצב את הכיוון של השינוי. בדיוק כמו שקהילה על בסיס גאוגרפי תצליח יותר בקיבוץ מאשר בעיר, ולא משנה כמה מתוחכם יהיה האתר שתנסה לבנות.

-- זהו, תמה הסידרה. יש להניח שעכשיו הבלוג יישקוט כ-40 שנה, או לפחות עד שאבירמה גולן תכתוב משהו ממש טיפשי... --