זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקיבוץ יפתח דרוש שומר לילה לימי שישי. במועדון הקיבוץ (ה"טיימאאוט") יוקרן בשבת בצהריים סרט הילדים האנה מונטנה. ומשפחת רהב איבדה את החתול הסיאמי שלה. את כל זה למדתי מהאתר הקהילתי של הקיבוץ. האתר נועד לסייע לקהילה הקיבוצית להתקיים, כקהילה, גם כשלא פוגשים את כולם כל יום בחדר האוכל.  נראה שהאתר מצליח, ללא ספק בזכות ההשקעה והמסירות של עפר, אבל גם בגלל שהוא עונה על צורך אמיתי של הקהילה.

מה שאתר הקהילה של הקיבוץ הוא בשביל הקיבוץ, האתר myhood מנסה להיות בשביל העיר. כשנרשמים ל-myhood נותנים כתובת מלאה, ואז אפשר לתקשר עם האנשים שגרים לידך, ולקבל הודעות שקשורות לאזור מגוריך הפיזי. האתר קיים כבר כשנה, ולמרות שהוא ללא ספק מתפתח, לא נראה שהוא מהווה, לפחות בשלב זה, קהילה ממשית מסוג כלשהו.

למה? למה האתר של יפתח הוא קהילה משגשגת ו-myhood הוא ניסוי חברתי כושל למחצה?

אנשים שגרים בקיבוץ מתייחסים לאנשים שגרים בסביבה הפיזית שלהם כקהילה שלהם. כי ככה הם רגילים – כי ככה זה היה תמיד בקיבוץ; כי ככה הם רוצים – כי בשביל זה הם בחרו לחיות בקיבוץ; ומסיבות פרקטיות – כי הם שותפים עם השכנים שלהם במשאבים, בבעיות ובצרכים. הקיבוץ אולי כבר לא רוצה להיות קהילה שיתופית כמו פעם, אבל הוא עדיין רוצה להיות קהילה.

אנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם. זה לפחות המיתוס, ואין עשן בלי אש. הסיבה שאנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם היא לא שהם סנובים יותר מהקיבוצניקים, אלא שהם לא רואים בשכנים שלהם את הקהילה שלהם. מתוך מאות אלפי תושבי העיר, מיליוני תושבי הכרך, איזה סיבה יש לך לבחור דווקא באנשים האקראיים שבחרו לשכור או לקנות דירה באותו מיקוד בתור "הקהילה שלך"? ולא, העובדה שיש לך אפשרות לתקשר איתם בקלות, באינטרנט, לא הולכת לשנות את זה.

7 החלקים הקודמים של הסדרה על הקהילות באינטרנט (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7)  התבססו על חומר שהכנתי להרצאונת על קהילה ואינטרנט. זה נושא רחב, וכמובן שנאלצתי להתמקד. באופן רק חצי מודע התֶּמָה המרכזית שלי, או לפחות אחת התֶּמות, היתה הקשר ההדדי בין קהילה באינטרנט לקהילה "מחוץ לאינטרנט". היה חשוב לי להדגיש את הקשר הזה, כי מתוך שמרנות טבעית ובסיוע נבואות זעם במדיה הפופולרית, אנשים נוטים לחשוש מההשפעה של הטכנולוגיה על החיים החברתיים והקהילתיים שלנו.  הטכנולוגיה היא כלי; כלי שמאפשר לשינוי, כמובן, אבל הרצונות, הצרכים, המוטיבציות של האנשים שמשתמשים בכלי הם מה שמעצב את הכיוון של השינוי. בדיוק כמו שקהילה על בסיס גאוגרפי תצליח יותר בקיבוץ מאשר בעיר, ולא משנה כמה מתוחכם יהיה האתר שתנסה לבנות.

-- זהו, תמה הסידרה. יש להניח שעכשיו הבלוג יישקוט כ-40 שנה, או לפחות עד שאבירמה גולן תכתוב משהו ממש טיפשי... --

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

אחת הקהילות המעניינות באינטרנט בישראל היא הפורום "בחדרי חרדים", פורום סופר-פעיל באתר "הייד פארק", שכל המשתתפים בו (ככל הנראה) הם חרדים. כידוע החברה החרדית מאד אמביוולנטית לגבי האינטרנט, ורוב ההנהגה החרדית מתנגדת לשימוש באינטרנט. למרות זאת, (רוב) הכותבים בפורום הם לא "דיסידנטים", אלא אנשים חרדים מהשורה. הפורום יותר ליברלי מהעיתונות החרדית, ומופיעים בו נושאים שבאופן מסורתי עוברים בחברה החרדית רק מפה לאוזן, כמו נושאים שקשורים לאלימות במשפחה ושחיתות במגזר החרדי. לצד הפורום "הראשי", יש גם פורומים נושאיים שונים, החל מ"חרדיות עובדות" ועד "מוסיקה חסידית".

אנחנו יודעים ש(בהכללה) הקהילתיות והמשפחתיות בחברה החרדית יותר אינטנסיביות מאשר "אצלנו", ולכן אנחנו בהחלט מוזמנים לשאול את עצמנו למה חרדים מרגישים צורך להשתייך גם לקהילה - חרדית! - באינטרנט. אני לא בטוחה שאני מוסמכת לענות על השאלה הזאת, אבל נראה לי סביר לטעון שלפחות חלק מהסיפור שבאינטרנט הפיקוח הדוק פחות. גם בחברה החופשית, לפעמים הקהילה באינטרנט משמשת מפלט מהנורמות המצופות מאיתנו בסביבה האורגנית. זה יכול להיות דבר חיובי (בעיני), כמו במקרה של פורומים של גאווה, או פחות חיובי (שוב, בעיני) כמו במקרה של פורומים שנקראים בשמות כמו "נשואים-נשואות".

אחת הדוגמאות הבעייתיות והכאובות ביותר לדברים שהאינטרנט מאפשר הוא תנועת ה"פרו-אנה", או "בעד אנורקסיה". מדובר בקהילות של נערות ונשים צעירות שמעודדות אחת את השניה להתמיד באנורקסיה. דוגמא אחת היא "טבעת פרו-אנה בישראבלוג". בקיצור נמרץ, בלוג הוא "יומן רשת", או כלי שמאפשר ליחידים או קבוצות קטנות לפרסם קטעי כתיבה (ולפעמים גם תמונות ומדיה אחרת). הבלוג מציג את הקטעים לפי סדר כרונולוגי מהחדש לישן, והקוראים מוזמנים להגיב על הקטעים. המגוון של בלוגים הוא גדול ביותר, מבלוגים פוליטיים מרובי כותבים שמזכירים את עמוד המאמרים בעיתון חשוב, ועד בלוגים אישיים של נערים בני 17 שמדברים, אם תסלחו לי, על החצ'קונים שלהם (ואליהם).

טבעת בלוגים היא אחד הכלים ליצירת קהילה של בלוגרים. לטבעת יש נושא, ובלוגרים שכותבים באותו נושא מצטרפים לטבעת. הטבעת מוסיפה לבלוג אחד קישור לבלוג אחר באותו נושא, כך שמי שמתעניין בנושא (ובפרט הבלוגרים עצמם), יכול להשתמש בטבעת כדי למצוא בלוגים נוספים. השם טבעת נובע מזה שהקישורים בין הבלוגים מסודרים ב"מעגל", כך שלאחר שטיילת דרך כל הבלוגים בטבעת, אתה מוחזר לבלוג שממנו התחלת.

כשהבנות בטבעת "פרו אנה" מתארות את הקשיים והסבל שלהן, הבלוגים האלה קורעי לב. אבל כאשר הן מביאות תמונות של דוגמניות ושחקניות עם צלעות בולטות שכמותן הן רוצות להראות, או כשהן משיאות אחת לשניה עצות איך לא לאכול, הבלוגים האלה מרתיחים את הדם. מבחינה מסוימת, טבעת "פרו אנה" היא קבוצת תמיכה, כמו פורום חרדה חברתית או אלכוהוליסטים אנונימיים. מבחינה טכנית, הבנות משתמשות באותם כלים ומאותן סיבות. אבל כמובן שמבחינה מוסרית, יש לנו פה בעיה.

_{(הפוסט הזה הוא השישי בסדרה של פוסטים על קהילות באינטרנט. הפוסטים הקודמים הם קהילות באינטרנט, חלק א', קהילות באינטרנט, חלק ב': פורום תחבורה ציבורית, קהילות באינטרנט, חלק ג': מעניין משותף לתמיכה, קהילות באינטרנט חלק ד': קהילות מעשה, וקהילות באינטרנט חלק ה'': האם קהילות מעשה הן קהילות?).}

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן). אני ממליצה לכל הפחות לקרוא את חלק ד', שעוסק ברעיון של קהילת מעשה, לפני שקוראים את הפוסט הזה.

(האמת היא שאני חושבת שהתשובה הכי נכונה לשאלה "מהי קהילה" היא רשימת כל הקהילות שקיימות. הגדרה, או רשימת תכונות, זה רק קיצור דרך לא מדויק לרשימה הזאת. אבל אני גולשת לפילוסופיה.)

בין המאפיינים המשותפים לקהילות מעשה ולקהילות אחרות הן סיוע הדדי, אמפתיה (אני אשמח לעזור לך עם הבעיה שיש לך, כי אני נתקלתי בבעיה הזאת בשבוע שעבר ואני מכירה את התסכול), כלכלת מוניטין (אני עושה דברים בשביל להרוויח מוניטין, לא כסף). קהילות מעשה גם עשויות למלא תפקיד של הענקת זהות (קבוצת HDR יכולה להפוך את הצילום מ"עוד תחביב" לחלק מזהותו של הצלם; פורום מורות יכול לחזק התחושה של המשתתפות שהוראה היא שליחות עבורן, חלק מזהות ולא רק מקצוע). כל הדברים האלא הם מאפיינים של קהילות.

ובכל זאת, אני מסכימה שזה מרגיש קצת לא נח, לחשוב על 50 אלף איש בתור קהילה. אני רוצה להציע מדד ל"קהילתיות" של קבוצה באינטרנט, ובפרט של קהילת מעשה: מדד ה"אוֹף".

אוֹף (off) זה קיצור של "אוֹף-טופיק", או בעברית "לא קשור לנושא". הכוונה היא שחברים בקבוצה משתמשים בפלטפורמה הקבוצתית (לדוגמה בפורום) לדון בדברים שאינם קשורים לנושא המוצהר של הפורום. עבור חלק מהקהילות, שהן בהגדרה "חברתיות", ה"אוֹף" הוא חלק מובנה של נושא השיחה. למי שזוכר, בפורום חרדה חברתית שהוזכר בפוסט קודם, היה פוסט על מוסיקה ולהקות. זה קצת "אוֹף", אבל גם קצת לא-אוֹף, כי אחת מהדרכים שבהן קבוצת תמיכה פועלת היא לתת למשתתפים אפשרות לדבר עם חבריהם למצוקה על דברים שלא קשורים למצוקה המשותפת.

בקהילות מעשה הדיון אמור להיות הרבה יותר ממוקד. ההופעה של דיוני אוֹף, מעידה על מעבר מקבוצה של אנשים עם משהו משותף, לקבוצה של אנשים שיש ביניהם קשרים חברתיים והם רוצים לדבר על נושאים מעבר לאותו דבר משותף. לפעמים ה"אוֹף" מאיים להטביע את הדיון הנושאי. קחו לדוגמה את פורום "אומנות שימושית" (מה שפעם היו קוראים "מלאכת יד") בתפוז. קהילת המעשה הזאת נהייתה כל כך חברתית, שהם נאלצו לפתוח פורום נוסף, "אומנות שימושית - חברתי", שעוסק רק בשיחות ה"אוֹף" של חברות הקהילה.

(דרך אגב, השאלה האם קבוצה גדולה של אנשים יכולה להחשב קהילה מטרידה אנשים גם בהקשרים אחרים. לדוגמה, אולי תרצו לקרוא על קהילות מדומיינות).
 

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

פורומים זה עולם מאד מצליח בישראל ומאד עשיר, ואולי יכולתי להסתפק בדוגמאות מפורומים, אבל חשוב לי להראות לכם איך כלים אחרים משמשים גם ליצירת קהילה.

פליקר הוא אתר לשיתוף תמונות, שמאפשר לצלמים להעלות תמונות ולפרסם אותן. מתחת לכל תמונה בפליקר יש אזור להערות, וכל משתמש יכול להוסיף הערות. זה כבר מספיק בשביל לספק סוג של קהילה. לדוגמה, לאחר הצונמי בשנת 2004, פורסמו בפליקר תמונות של נעדרים, ונעשה שימוש בההערות כדי לסייע באיתורם.

יש בפליקר גם "קבוצות". לקבוצות יש נושאים, שקשורים לטכניקות צילום, לנושאי צילום, וכד'. כל משתמש יכול להצטרף לקבוצות ולפרסם את התמונות שלו בדף הקבוצה. חברי הקבוצות מגיבים לתמונות, ובנוסף יש לקבוצות כלי תקשורת נוספים, כמו פורומים.

לדוגמה קבוצת HDR - High Dynamic Range, שהיא קבוצה של אנשים שמשתמשים בטכניקה מיוחדת של צילום ועיבוד תמונה שיוצרת צבעים עזים ועשירים. בקבוצה יש כ-50 אלף משתמשים בכ-300 אלף תמונות (יפהפיות, בהחלט מומלץ להעיף מבט). הקבוצה מאפשרת לאנשים לקבל פידבק על תמונות שצילמו, וגם לשאול חברים אחרים שאלות על הטכניקה שבה השתמשו לצילום תמונות מסוימות, ומזה ללמוד. היות שצילום הוא הנושא המרכזי של הקהילה הזאת, זה רק טבעי שהיא נוצרה מסביב לתמונות ובתוך אתר תמונות (למרות שיש בהחלט גם פורומים מצליחים בנושאי צילום).

הקבוצה הזאת בפליקר היא דוגמה למה שנקרא Community of Practice, בעברית אולי "קהילת מעשה". הכוונה היא לקבוצה לא פורמלית של אנשים שיש להם עיסוק משותף (מקצוע או תחביב), והקהילה מאפשרת להם להתמקצע על ידי החלפת ידע. זאת תופעה מאד נפוצה באינטרנט, מאתרי החלפת מתכונים ועד פורומים למורים וגננות.

מה נותן האינטרנט לקהילות מעשה? גישה נוחה, התארגנות זולה, וייתרון לגודל.

בקהילת מעשה יש תפקיד חשוב פשוט לגודל, לאפשרות להתייעץ עם קבוצה הרבה יותר גדולה של אנשים. אם אתה צלם, אולי אתה שייך למועדון צילום ומכיר צלמים אחרים, אבל אולי אף אחד מהם או רק מעטים מצלמים ב-HDR. אם את מורה, את בוודאי מכירה הרבה מאד מורים, אבל אולי לא כולם מלמדים אותו נושא או מתמודדים עם אותן בעיות. אם אתה בשלן, אתה יכול להחליף מתכונים עם חברים, אבל לפעמים אתה רוצה להתייעץ על מתכון שאף אחד מהם לא מכיר.

ייתכנו מצבים שבהם גם לאלמנט האנונימיות תהיה תרומה בקהילת מעשה, כי אפשר לחשוב על מצבים שבהם אנשים יעדיפו לא לחשוף את חוסר הידע שלהם.