זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקולג'ים רבים בארצות הברית, מחלקים לתלמידי שנה א' ספרים ובהם שמותיהם ותמונותיהם של חבריהם לספסל הלימודים ושל חברי הסגל. המטרה של החוברות האלה היא לסייע לסטודנטים החדשים לנווט בנוף החברתי של הקמפוס, ולתמוך בהווצרות של קהילה סטודנטיאלית. החוברת נקראת "פייסבוק", והיא ההשראה לאתר "פייסבוק", אחד מאתרי הרשתות החברתיות המצליחים בעולם, שהתחיל כאתר של סטונדטים. פייסבוק מנסה לעשות בדיוק אותו דבר: לתמוך בקשרים החברתיים שלנו, להקל עליהם, להעשיר אותם.

אני רוצה לסכם (כמעט) את הסדרה על קהילות באינטרנט עם כמה מילים על רשתות חברתיות. אני מתמקדת בפייסבוק מפני שהיא אחד מאתרי הרשתות החברתיות המצליחים, בוודאי בישראל, ומפני שאני מכירה אותה הכי טוב; אבל הדברים שאני כותבת נכונים גם למתחרים שלה.

פייסבוק, והרבה מאתרי הרשתות החברתיות האחרים, מעודדים אנשים להרשם בשמם האמיתי ולהעלות את תמונתם לאתר. היא מעודדת אנשים "להתחבר" עם אנשים שהם "מכירים" - הכרות חוץ-פייסבוקית וחוץ-אינטרנטית. פייסבוק מנסה להיות תשתית תקשורת ממש טובה עם החברים האלה שלך, לאפשר לך לשתף אותם במה שקורה לך ולדעת מה קורה להם, לצאת איתם לפעילויות משותפות "און ליין",  ולארגן את הפעילויות המשותפות ב"אוף ליין", ממסיבה עד הפגנה. 

אם פלטפורמות חברתיות אחרות באינטרנט, מפורומים ועד בלוגים, מפגישות אותנו  עם זרים, הרשתות החברתיות מקשרות אותנו בראש ובראשונה לאנשים שאנחנו כבר מכירים. הן מיועדות לשקף את היחסים החברתיים הישנים והטובים שלנו, ורק לזרז ולהקל את הטרנזקציות שמבוססות עליהם. יש בפייסבוק קבוצות שמבוססות על על עניין משותף (כמו מרבית הקהילות שדיברתי עליהם בחלקים הקודמים), אבל הן מישניות בחשיבות לפעילות שמבוססת על אינטאקציות בתוך קבוצת החברים.

מבחינה זאת סגרנו מעגל. שני מעגלים אפילו: חזרנו מהאינטרנט "לעולם האמיתי", וחזרנו מהפוסט האחרון בסדרה לפוסט הראשון, שבו הזהרתי שהגבולות בין קהילה באינטרנט ומחוץ לא מטושטים. האינטרנט מאפשר לקהילות מכל מיני סוגים להתקיים, אבל בסופו של דבר ההצלחה של אתרי רשתות חברתיות מזכירה לנו שבין השאר, אנחנו שמחים להשתמש באינטרנט כדי לתקשר עם הקהילה "האורגנית" שלנו.