זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקיבוץ יפתח דרוש שומר לילה לימי שישי. במועדון הקיבוץ (ה"טיימאאוט") יוקרן בשבת בצהריים סרט הילדים האנה מונטנה. ומשפחת רהב איבדה את החתול הסיאמי שלה. את כל זה למדתי מהאתר הקהילתי של הקיבוץ. האתר נועד לסייע לקהילה הקיבוצית להתקיים, כקהילה, גם כשלא פוגשים את כולם כל יום בחדר האוכל.  נראה שהאתר מצליח, ללא ספק בזכות ההשקעה והמסירות של עפר, אבל גם בגלל שהוא עונה על צורך אמיתי של הקהילה.

מה שאתר הקהילה של הקיבוץ הוא בשביל הקיבוץ, האתר myhood מנסה להיות בשביל העיר. כשנרשמים ל-myhood נותנים כתובת מלאה, ואז אפשר לתקשר עם האנשים שגרים לידך, ולקבל הודעות שקשורות לאזור מגוריך הפיזי. האתר קיים כבר כשנה, ולמרות שהוא ללא ספק מתפתח, לא נראה שהוא מהווה, לפחות בשלב זה, קהילה ממשית מסוג כלשהו.

למה? למה האתר של יפתח הוא קהילה משגשגת ו-myhood הוא ניסוי חברתי כושל למחצה?

אנשים שגרים בקיבוץ מתייחסים לאנשים שגרים בסביבה הפיזית שלהם כקהילה שלהם. כי ככה הם רגילים – כי ככה זה היה תמיד בקיבוץ; כי ככה הם רוצים – כי בשביל זה הם בחרו לחיות בקיבוץ; ומסיבות פרקטיות – כי הם שותפים עם השכנים שלהם במשאבים, בבעיות ובצרכים. הקיבוץ אולי כבר לא רוצה להיות קהילה שיתופית כמו פעם, אבל הוא עדיין רוצה להיות קהילה.

אנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם. זה לפחות המיתוס, ואין עשן בלי אש. הסיבה שאנשים שגרים בתל-אביב לא יודעים איך קוראים לשכנים שלהם היא לא שהם סנובים יותר מהקיבוצניקים, אלא שהם לא רואים בשכנים שלהם את הקהילה שלהם. מתוך מאות אלפי תושבי העיר, מיליוני תושבי הכרך, איזה סיבה יש לך לבחור דווקא באנשים האקראיים שבחרו לשכור או לקנות דירה באותו מיקוד בתור "הקהילה שלך"? ולא, העובדה שיש לך אפשרות לתקשר איתם בקלות, באינטרנט, לא הולכת לשנות את זה.

7 החלקים הקודמים של הסדרה על הקהילות באינטרנט (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7)  התבססו על חומר שהכנתי להרצאונת על קהילה ואינטרנט. זה נושא רחב, וכמובן שנאלצתי להתמקד. באופן רק חצי מודע התֶּמָה המרכזית שלי, או לפחות אחת התֶּמות, היתה הקשר ההדדי בין קהילה באינטרנט לקהילה "מחוץ לאינטרנט". היה חשוב לי להדגיש את הקשר הזה, כי מתוך שמרנות טבעית ובסיוע נבואות זעם במדיה הפופולרית, אנשים נוטים לחשוש מההשפעה של הטכנולוגיה על החיים החברתיים והקהילתיים שלנו.  הטכנולוגיה היא כלי; כלי שמאפשר לשינוי, כמובן, אבל הרצונות, הצרכים, המוטיבציות של האנשים שמשתמשים בכלי הם מה שמעצב את הכיוון של השינוי. בדיוק כמו שקהילה על בסיס גאוגרפי תצליח יותר בקיבוץ מאשר בעיר, ולא משנה כמה מתוחכם יהיה האתר שתנסה לבנות.

-- זהו, תמה הסידרה. יש להניח שעכשיו הבלוג יישקוט כ-40 שנה, או לפחות עד שאבירמה גולן תכתוב משהו ממש טיפשי... --

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

בקולג'ים רבים בארצות הברית, מחלקים לתלמידי שנה א' ספרים ובהם שמותיהם ותמונותיהם של חבריהם לספסל הלימודים ושל חברי הסגל. המטרה של החוברות האלה היא לסייע לסטודנטים החדשים לנווט בנוף החברתי של הקמפוס, ולתמוך בהווצרות של קהילה סטודנטיאלית. החוברת נקראת "פייסבוק", והיא ההשראה לאתר "פייסבוק", אחד מאתרי הרשתות החברתיות המצליחים בעולם, שהתחיל כאתר של סטונדטים. פייסבוק מנסה לעשות בדיוק אותו דבר: לתמוך בקשרים החברתיים שלנו, להקל עליהם, להעשיר אותם.

אני רוצה לסכם (כמעט) את הסדרה על קהילות באינטרנט עם כמה מילים על רשתות חברתיות. אני מתמקדת בפייסבוק מפני שהיא אחד מאתרי הרשתות החברתיות המצליחים, בוודאי בישראל, ומפני שאני מכירה אותה הכי טוב; אבל הדברים שאני כותבת נכונים גם למתחרים שלה.

פייסבוק, והרבה מאתרי הרשתות החברתיות האחרים, מעודדים אנשים להרשם בשמם האמיתי ולהעלות את תמונתם לאתר. היא מעודדת אנשים "להתחבר" עם אנשים שהם "מכירים" - הכרות חוץ-פייסבוקית וחוץ-אינטרנטית. פייסבוק מנסה להיות תשתית תקשורת ממש טובה עם החברים האלה שלך, לאפשר לך לשתף אותם במה שקורה לך ולדעת מה קורה להם, לצאת איתם לפעילויות משותפות "און ליין",  ולארגן את הפעילויות המשותפות ב"אוף ליין", ממסיבה עד הפגנה. 

אם פלטפורמות חברתיות אחרות באינטרנט, מפורומים ועד בלוגים, מפגישות אותנו  עם זרים, הרשתות החברתיות מקשרות אותנו בראש ובראשונה לאנשים שאנחנו כבר מכירים. הן מיועדות לשקף את היחסים החברתיים הישנים והטובים שלנו, ורק לזרז ולהקל את הטרנזקציות שמבוססות עליהם. יש בפייסבוק קבוצות שמבוססות על על עניין משותף (כמו מרבית הקהילות שדיברתי עליהם בחלקים הקודמים), אבל הן מישניות בחשיבות לפעילות שמבוססת על אינטאקציות בתוך קבוצת החברים.

מבחינה זאת סגרנו מעגל. שני מעגלים אפילו: חזרנו מהאינטרנט "לעולם האמיתי", וחזרנו מהפוסט האחרון בסדרה לפוסט הראשון, שבו הזהרתי שהגבולות בין קהילה באינטרנט ומחוץ לא מטושטים. האינטרנט מאפשר לקהילות מכל מיני סוגים להתקיים, אבל בסופו של דבר ההצלחה של אתרי רשתות חברתיות מזכירה לנו שבין השאר, אנחנו שמחים להשתמש באינטרנט כדי לתקשר עם הקהילה "האורגנית" שלנו.

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

אחת הקהילות המעניינות באינטרנט בישראל היא הפורום "בחדרי חרדים", פורום סופר-פעיל באתר "הייד פארק", שכל המשתתפים בו (ככל הנראה) הם חרדים. כידוע החברה החרדית מאד אמביוולנטית לגבי האינטרנט, ורוב ההנהגה החרדית מתנגדת לשימוש באינטרנט. למרות זאת, (רוב) הכותבים בפורום הם לא "דיסידנטים", אלא אנשים חרדים מהשורה. הפורום יותר ליברלי מהעיתונות החרדית, ומופיעים בו נושאים שבאופן מסורתי עוברים בחברה החרדית רק מפה לאוזן, כמו נושאים שקשורים לאלימות במשפחה ושחיתות במגזר החרדי. לצד הפורום "הראשי", יש גם פורומים נושאיים שונים, החל מ"חרדיות עובדות" ועד "מוסיקה חסידית".

אנחנו יודעים ש(בהכללה) הקהילתיות והמשפחתיות בחברה החרדית יותר אינטנסיביות מאשר "אצלנו", ולכן אנחנו בהחלט מוזמנים לשאול את עצמנו למה חרדים מרגישים צורך להשתייך גם לקהילה - חרדית! - באינטרנט. אני לא בטוחה שאני מוסמכת לענות על השאלה הזאת, אבל נראה לי סביר לטעון שלפחות חלק מהסיפור שבאינטרנט הפיקוח הדוק פחות. גם בחברה החופשית, לפעמים הקהילה באינטרנט משמשת מפלט מהנורמות המצופות מאיתנו בסביבה האורגנית. זה יכול להיות דבר חיובי (בעיני), כמו במקרה של פורומים של גאווה, או פחות חיובי (שוב, בעיני) כמו במקרה של פורומים שנקראים בשמות כמו "נשואים-נשואות".

אחת הדוגמאות הבעייתיות והכאובות ביותר לדברים שהאינטרנט מאפשר הוא תנועת ה"פרו-אנה", או "בעד אנורקסיה". מדובר בקהילות של נערות ונשים צעירות שמעודדות אחת את השניה להתמיד באנורקסיה. דוגמא אחת היא "טבעת פרו-אנה בישראבלוג". בקיצור נמרץ, בלוג הוא "יומן רשת", או כלי שמאפשר ליחידים או קבוצות קטנות לפרסם קטעי כתיבה (ולפעמים גם תמונות ומדיה אחרת). הבלוג מציג את הקטעים לפי סדר כרונולוגי מהחדש לישן, והקוראים מוזמנים להגיב על הקטעים. המגוון של בלוגים הוא גדול ביותר, מבלוגים פוליטיים מרובי כותבים שמזכירים את עמוד המאמרים בעיתון חשוב, ועד בלוגים אישיים של נערים בני 17 שמדברים, אם תסלחו לי, על החצ'קונים שלהם (ואליהם).

טבעת בלוגים היא אחד הכלים ליצירת קהילה של בלוגרים. לטבעת יש נושא, ובלוגרים שכותבים באותו נושא מצטרפים לטבעת. הטבעת מוסיפה לבלוג אחד קישור לבלוג אחר באותו נושא, כך שמי שמתעניין בנושא (ובפרט הבלוגרים עצמם), יכול להשתמש בטבעת כדי למצוא בלוגים נוספים. השם טבעת נובע מזה שהקישורים בין הבלוגים מסודרים ב"מעגל", כך שלאחר שטיילת דרך כל הבלוגים בטבעת, אתה מוחזר לבלוג שממנו התחלת.

כשהבנות בטבעת "פרו אנה" מתארות את הקשיים והסבל שלהן, הבלוגים האלה קורעי לב. אבל כאשר הן מביאות תמונות של דוגמניות ושחקניות עם צלעות בולטות שכמותן הן רוצות להראות, או כשהן משיאות אחת לשניה עצות איך לא לאכול, הבלוגים האלה מרתיחים את הדם. מבחינה מסוימת, טבעת "פרו אנה" היא קבוצת תמיכה, כמו פורום חרדה חברתית או אלכוהוליסטים אנונימיים. מבחינה טכנית, הבנות משתמשות באותם כלים ומאותן סיבות. אבל כמובן שמבחינה מוסרית, יש לנו פה בעיה.

_{(הפוסט הזה הוא השישי בסדרה של פוסטים על קהילות באינטרנט. הפוסטים הקודמים הם קהילות באינטרנט, חלק א', קהילות באינטרנט, חלק ב': פורום תחבורה ציבורית, קהילות באינטרנט, חלק ג': מעניין משותף לתמיכה, קהילות באינטרנט חלק ד': קהילות מעשה, וקהילות באינטרנט חלק ה'': האם קהילות מעשה הן קהילות?).}

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן). אני ממליצה לכל הפחות לקרוא את חלק ד', שעוסק ברעיון של קהילת מעשה, לפני שקוראים את הפוסט הזה.

(האמת היא שאני חושבת שהתשובה הכי נכונה לשאלה "מהי קהילה" היא רשימת כל הקהילות שקיימות. הגדרה, או רשימת תכונות, זה רק קיצור דרך לא מדויק לרשימה הזאת. אבל אני גולשת לפילוסופיה.)

בין המאפיינים המשותפים לקהילות מעשה ולקהילות אחרות הן סיוע הדדי, אמפתיה (אני אשמח לעזור לך עם הבעיה שיש לך, כי אני נתקלתי בבעיה הזאת בשבוע שעבר ואני מכירה את התסכול), כלכלת מוניטין (אני עושה דברים בשביל להרוויח מוניטין, לא כסף). קהילות מעשה גם עשויות למלא תפקיד של הענקת זהות (קבוצת HDR יכולה להפוך את הצילום מ"עוד תחביב" לחלק מזהותו של הצלם; פורום מורות יכול לחזק התחושה של המשתתפות שהוראה היא שליחות עבורן, חלק מזהות ולא רק מקצוע). כל הדברים האלא הם מאפיינים של קהילות.

ובכל זאת, אני מסכימה שזה מרגיש קצת לא נח, לחשוב על 50 אלף איש בתור קהילה. אני רוצה להציע מדד ל"קהילתיות" של קבוצה באינטרנט, ובפרט של קהילת מעשה: מדד ה"אוֹף".

אוֹף (off) זה קיצור של "אוֹף-טופיק", או בעברית "לא קשור לנושא". הכוונה היא שחברים בקבוצה משתמשים בפלטפורמה הקבוצתית (לדוגמה בפורום) לדון בדברים שאינם קשורים לנושא המוצהר של הפורום. עבור חלק מהקהילות, שהן בהגדרה "חברתיות", ה"אוֹף" הוא חלק מובנה של נושא השיחה. למי שזוכר, בפורום חרדה חברתית שהוזכר בפוסט קודם, היה פוסט על מוסיקה ולהקות. זה קצת "אוֹף", אבל גם קצת לא-אוֹף, כי אחת מהדרכים שבהן קבוצת תמיכה פועלת היא לתת למשתתפים אפשרות לדבר עם חבריהם למצוקה על דברים שלא קשורים למצוקה המשותפת.

בקהילות מעשה הדיון אמור להיות הרבה יותר ממוקד. ההופעה של דיוני אוֹף, מעידה על מעבר מקבוצה של אנשים עם משהו משותף, לקבוצה של אנשים שיש ביניהם קשרים חברתיים והם רוצים לדבר על נושאים מעבר לאותו דבר משותף. לפעמים ה"אוֹף" מאיים להטביע את הדיון הנושאי. קחו לדוגמה את פורום "אומנות שימושית" (מה שפעם היו קוראים "מלאכת יד") בתפוז. קהילת המעשה הזאת נהייתה כל כך חברתית, שהם נאלצו לפתוח פורום נוסף, "אומנות שימושית - חברתי", שעוסק רק בשיחות ה"אוֹף" של חברות הקהילה.

(דרך אגב, השאלה האם קבוצה גדולה של אנשים יכולה להחשב קהילה מטרידה אנשים גם בהקשרים אחרים. לדוגמה, אולי תרצו לקרוא על קהילות מדומיינות).
 

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

פורומים זה עולם מאד מצליח בישראל ומאד עשיר, ואולי יכולתי להסתפק בדוגמאות מפורומים, אבל חשוב לי להראות לכם איך כלים אחרים משמשים גם ליצירת קהילה.

פליקר הוא אתר לשיתוף תמונות, שמאפשר לצלמים להעלות תמונות ולפרסם אותן. מתחת לכל תמונה בפליקר יש אזור להערות, וכל משתמש יכול להוסיף הערות. זה כבר מספיק בשביל לספק סוג של קהילה. לדוגמה, לאחר הצונמי בשנת 2004, פורסמו בפליקר תמונות של נעדרים, ונעשה שימוש בההערות כדי לסייע באיתורם.

יש בפליקר גם "קבוצות". לקבוצות יש נושאים, שקשורים לטכניקות צילום, לנושאי צילום, וכד'. כל משתמש יכול להצטרף לקבוצות ולפרסם את התמונות שלו בדף הקבוצה. חברי הקבוצות מגיבים לתמונות, ובנוסף יש לקבוצות כלי תקשורת נוספים, כמו פורומים.

לדוגמה קבוצת HDR - High Dynamic Range, שהיא קבוצה של אנשים שמשתמשים בטכניקה מיוחדת של צילום ועיבוד תמונה שיוצרת צבעים עזים ועשירים. בקבוצה יש כ-50 אלף משתמשים בכ-300 אלף תמונות (יפהפיות, בהחלט מומלץ להעיף מבט). הקבוצה מאפשרת לאנשים לקבל פידבק על תמונות שצילמו, וגם לשאול חברים אחרים שאלות על הטכניקה שבה השתמשו לצילום תמונות מסוימות, ומזה ללמוד. היות שצילום הוא הנושא המרכזי של הקהילה הזאת, זה רק טבעי שהיא נוצרה מסביב לתמונות ובתוך אתר תמונות (למרות שיש בהחלט גם פורומים מצליחים בנושאי צילום).

הקבוצה הזאת בפליקר היא דוגמה למה שנקרא Community of Practice, בעברית אולי "קהילת מעשה". הכוונה היא לקבוצה לא פורמלית של אנשים שיש להם עיסוק משותף (מקצוע או תחביב), והקהילה מאפשרת להם להתמקצע על ידי החלפת ידע. זאת תופעה מאד נפוצה באינטרנט, מאתרי החלפת מתכונים ועד פורומים למורים וגננות.

מה נותן האינטרנט לקהילות מעשה? גישה נוחה, התארגנות זולה, וייתרון לגודל.

בקהילת מעשה יש תפקיד חשוב פשוט לגודל, לאפשרות להתייעץ עם קבוצה הרבה יותר גדולה של אנשים. אם אתה צלם, אולי אתה שייך למועדון צילום ומכיר צלמים אחרים, אבל אולי אף אחד מהם או רק מעטים מצלמים ב-HDR. אם את מורה, את בוודאי מכירה הרבה מאד מורים, אבל אולי לא כולם מלמדים אותו נושא או מתמודדים עם אותן בעיות. אם אתה בשלן, אתה יכול להחליף מתכונים עם חברים, אבל לפעמים אתה רוצה להתייעץ על מתכון שאף אחד מהם לא מכיר.

ייתכנו מצבים שבהם גם לאלמנט האנונימיות תהיה תרומה בקהילת מעשה, כי אפשר לחשוב על מצבים שבהם אנשים יעדיפו לא לחשוף את חוסר הידע שלהם.

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

חרדה חברתית היא הפרעת חרדה שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. היום בבוקר, בחלק העליון של פורום חרדה חברתית ב"הייד פארק" היו "נעוצות" כמה שיחות. שיחות נעוצות הן שיחות שנשארות תמיד בראש הרשימה, מעל ההודעות האחרות שמסודרות כרגיל לפי זמן. ההודעות הנעוצות הן:

• "קבוצות תמיכה וטיפול" (הודעות בנושא קבוצות קיימות או חדשות שנפתחות)
• "שידוכים" (הודעות של אנשים שמחפשים בני/בנות זוג)
• "טיפים ועצות מעשיות"

מתחת השיחות הנעוצות היו הודעות עם נושאים כמו:

• סיפור הצלחה של בחורה עם חרדה חברתית שהצליחה ליצור קשר עם חברה לספסל הלימודים
• דיון בנושא להקות ומוסיקה בכלל
• דיון על איך מעבירים את הזמן בין התיכון לצבא

אני חושבת שלכולנו די ברור, רק משם הפורום ומהדוגמאות שהבאתי, שפורום חרדה חברתית משמש כקבוצת תמיכה לאנשים שמתמודדים עם הבעיה הזאת. אנחנו מוצאים באינטרנט המון קבוצות תמיכה מכל הסוגים: לחרדות, להתמכרות, לדיכאון, לבעיות נפשיות אחרות, למשברים בחיים, להתמודדות עם מוות, ועוד ועוד.

 למה האינטרנט כל כך טוב לקבוצות תמיכה? חלק מהתשובה דומה לשאלה למה האינטרנט טוב לקבוצת המתעניינים בתחבורה ציבורית. אנשים שסובלים מחרדה הם אנשים שהחרדה היא חלק חשוב מהחיים שלהם, ולא בהכרח משהו שיש להם עם מי לחלוק בסביבתם הקרובה. בניגוד לקבוצת תמיכה "פיזית", בקבוצת תמיכה באינטרנט אפשר להשתתף באופן אנונימי ממש, ואפשר אפילו להרגיש חלק מהקהילה רק על ידי צפייה בפורום בלי להשתתף באופן פעיל. ברוב הפורומים באתרים הגדולים, מספר הקוראים הסמויים הוא לפחות כמספר המשתתפים הפעילים.

 עוד פורום שהייתי רוצה להזכיר בהקשר זה הוא פורום "יוצאים בשאלה". זה פורום של דתל"שים - אנשים שגדלו במסגרת חרדית או דתית לאומית ובחרו לעזוב את המסגרת הזאת. כמו פורום תחבורה ציבורית, הפורום הוא מקום לדבר על מה משמעותי עבורך ופחות עבור האנשים שסובבים אותך. כמו פורום חרדה חברתית, הפורום הוא מקום לקבל תמיכה מצד אנשים אחרים שמתמודדים עם דברים דומים, התמודדויות שאנשים בסביבתם האורגנית (החדשה) לא בהכרח מבינים. מה שמאפיין את הפורום הזה במיוחד, הוא שהקיום שלו מחוץ לאינטרנט הוא מאד אינטנסיבי, עם מפגשים תכופים, כשכמעט כל הקבועים מכירים אחד את השני באופן אישי. בניגוד לדוגמאות הקודמות, עבור רבים בפורום הזה חברי הפורום הם במובנים רבים הקהילה שלהם.

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

פורומים (או קבוצות דיון) הם אחד מכלי האינטרנט הקהילתיים הותיקים והפופולריים, גם ובמיוחד בישראל. הפסקה הבאה מסבירה בקוים כללים מה זה פורום. מי שיודע, מוזמן לדלג.

פורום הוא דף אינטרנט שמאפשר למשתמשים לכתוב ולפרסם הודעות. ההודעות מוצגות בדרך כלל לפי סדר כרונולוגי מהחדשה לישנה. מאפיין חשוב הוא שמשתמשים יכולים להגיב להודעות בפורום, והתגובות מתפרסמות בצמוד להודעה המקורית, כך שנוצרת מעין שיחה טקסטואלית. לשיחה הזאת - ההודעה ותגובותיה - קוראים באנגלית Thread, ובעברית חוט, או פתיל, או שרשור, או דיון, או פשוט שיחה. כל זה נעשה באופן פומבי, לפחות פתוח לכל חברי הפורום הרשומים, אבל במקרים רבים פתוח לכל מי שמגיע לאתר בכוונה או במקרה. לכל פורום יש נושא - לדוגמה, תחבורה ציבורית - והשיחות בפורום אמורות להיות קשורות לנושא. חברי הפורום הם האנשים שכותבים בפורום באופן קבוע.

כמה מהשיחות היום בבוקר היו בפורום תחבורה ציבורית:

• דיון על השאלה האם צריך רכבת לאילת
• חדשות על התחנה הראשונה של הרכבת הקלה שנבנתה בירושלים, עם תמונה
• שאלה איזה קו צריך לקחת מתחנה מרכזית ת"א לתל השומר
• מידע על אוטובוסים חשמליים חדשים בסין, עם תמונה
• דיון בסיבות ההיסטוריות למסלול של קו 18 בתל-אביב
• איך להגיע בתחבורה ציבורית מאריאל לרח' נס ציונה בתל אביב

פורום תחבורה ציבורית הוא מקום שבו כותבים אנשים שיש להם עניין עמוק בתחבורה ציבורית, בעיקר אוטובוסים ורכבות. בנוסף לאנשים האלה, שהם ה"קבועים", מגיעים לפורום גם משתמשי תחבורה ציבורית שזקוקים לסיוע בהכוונה, כמו מי ששאלו איזה קו צריך לקחת מתחנה מרכזית לתל השומר. ה"קבועים" הם חברי הקהילה, או הפורום, משום שהם כותבים באופן קבוע ומכירים אחד את השני, לפחות על גבי הרשת והרבה פעמים באופן פיזי (הפורום מארגן מפגשים וטיולים). לפורום יש תרבות משלו: לדוגמה, מי שמגיע לפורום כדי להתלונן על הצפיפות בשעות הבוקר באוטובוסים בגוש דן, ייקבל מקלחת צוננת מחברי הפורום. לתפיסתם, מערכת להסעת המונים צריכה להיות יעילה ומהירה, אבל גם עמוסה וצפופה כדי להצדיק את העלויות הכלכליות שלה.

פורום תחבורה ציבורית זוכה לתשומת לב ועניין מצד גורמי התחבורה הציבורית בישראל. לדוגמה, בפורום כותבת נציגה רשמית של רכבת ישראל. חברי הפורום, אם הם מעוניינים בכך, יכולים להוות כח מארגן ומייצג של הציבור במאבק לחיזוק התחבורה הציבורית בישראל.

נקודות למחשבה:

• מה הופך את פורום תחבורה ציבורית לפורום מצליח? קודם כל, החברים בפורום הם אנשים שהנושא בוער בעורקיהם. משוגעים לדבר. הם מאושרים שיש להם אפשרות להקדיש לדון (שוב ושוב) ברכבת לאילת, והם צמאים למידע על אוטובוסים חשמליים בסין או תחבורה מסילתית בנימביה. דבר שני, אנשים שמתעניינים בתחבורה ציבורית לא בהכרח מוקפים, בסביבתם האורגנית, באנשים אחרים שמתעניינים בתחבורה ציבורית. דווקא העובדה שקבוצת המתעניינים בתחבורה ציבורית קטנה, יחסית, מאפשרת לפורום האינטרנטי לפרוח.

• האם זה היה אפשרי ללא האינטרנט? אולי, אבל יותר עבור תחביבים ותחומי ותיקים עניין ממוסדים (לאספני בולים ושחקני שחמט היו אירגונים גם קודם).האינטרנט מאפשר גם לתחומי עניין קטנים יותר, ואולי צעירים יותר, להתארגן.

• במהלך ההרצאה נשאלתי שאלה מעניינת: האם לפורום יש גודל מקסימלי? התשובה היא שכנראה שלפורום שהוא קהילה, שבו "כולם מכירים את כולם", אכן יש גודל מקסימלי. יש פורומים שיש בהם אלפי משתמשים, אבל האופי שלהם שונה מאד מפורומים עם עשרות משתמשים, באותו אופן שעיירה או עיר הן לא קהילות באותו מובן שכפר הוא קהילה. אחד הדברים שמאפיינים פורומים שכן שואפים להיות קהילתיים, היא חלוקה לפי קריטריונים שונים, לדוגמה תחום עניין ספיציפי יותר (פורום "רכבות" שנפרד מפורום "אוטובוסים") או לפי אזורים גאוגרפיים (משהו כמו פורום ניו-אינגלנד לתחבורה ציבורית, פורום קונטיקט לתחבורה ציבורית). נחזור לדוגמה כזאת בפוסט הבא-הבא.

נקודות פתוחות למחשבה:

• הזכרתי ממש בחטף את ה"מתעניינים" שמגיעים לפורום כי הם זקוקים להכוונה. מה גורם ל"קבועים" להסכים (ואפילו לרצות) להושיט עזרה ל"אורחים"?

זה פוסט בסדרה על קהילות באינטרנט (הסדרה המלאה נמצאת כאן).

ההורים שלי שייכים לחבורה מטיילת. הם יוצאים מדי חודש בערך לטיולים בארץ, שאותם הם מארגנים בעצמם. גרעין הקבוצה מורכב מאנשים שמכירים זה את זה הרבה שנים, והקבוצה התרחבה בשיטת חבר מביא חבר. למרות שהקבוצה הזאת מטיילת באתרים במובן הפיזי של המילה, ומבוססת על היכרויות אישיות, הפעילות הזאת והקבוצה הזאת, כקבוצה, לא היו קיימות ללא האינטרנט. אירגון הקבוצה מבוסס אך ורק על דואר אלקטרוני, שבו מעבירים הודעות ונרשמים לטיולים. בלי האינטרנט, האירגון היה יותר קשה (וגם יותר יקר), וספק אם מישהו היה רוצה לקחת אותו על עצמו.

כשאנחנו באים לדבר על "קהילה באינטרנט", אנחנו מדמיינים ייצור חדש שחי באופן בלתי תלוי מקהילות "בעולם האמיתי". זאת תדמית לא מדויקת. לפי סקר מחודש יוני כ-75% מהאוכלוסיה בישראל משתמשת באינטרנט. הרבה מהתקשורת באינטרנט היא תקשורת עם אנשים שפגשנו, או עם אנשים שנפגוש בעתיד. וגם אם לא נפגוש את כל מי שנתקשר איתו באינטרנט, זאת עדיין תקשורת בין אנשים. זאת כבר כמעט קלישאה להזכיר שהצרכים, הרצונות ותבניות ההתנהגות של בני אדם לא תלויים במדיום התקשורת.

מצד שני, אי אפשר להכחיש את זה שהאינטרנט מוסיף מימד חדש לתחום הזה של קהילתיות. האינטרנט הוא הטכנולוגיה הראשונה שמקלה ברצינות על היכולת לתקשורת של הרבה-להרבה. כלומר, לא כמו טלפון שהוא בדרך כלל אחד-לאחד, או טלויזיה (או דפוס) שהוא אחד-להרבה. כל יצירה (או תחזוקה) של קבוצה חברתית היא הרבה יותר פשוטה בעידן האינטרנט. לפעמים זה מאפשר לעשות יותר בקלות מה שאפשר היה לעשות גם ללא האינטרנט - כמו לארגן חבורה מטיילת - ולפעמים זה מאפשר ליצור סוגים של קבוצות שפשוט לא היו קיימות בעבר.

השבוע העברתי הרצאונת על קהילה באינטרנט. בימים הקרובים אני אפרסם פה גרסה טיפה מפורטת יותר של הדברים שהכנתי להרצאה הזאת. ההרצאה מתמקדת ברשימה של קבוצות חברתיות, או קהילות, שמשתמשות באינטרנט באופן מאסיבי לתקשורת, או במילים אחרות קבוצות שלא היו קיימות ללא האינטרנט. לכל אחת מהדוגמאות, אני אשתדל להדגיש כמה מאפיינים חשובים לדעתי של הקבוצה. אני מזהירה מראש, שקהל היעד של ההרצאה היה אנשים שהחשיפה שלהם לאינטרנט נמוכה יחסית.

מקור השראה חשוב לדברים שלי (וגם לחלק מהדוגמאות) הוא הספר
Here Comes Everybody של קליי שירקי. הספר עוסק בדיוק בנושא הזה של כלים חברתיים באינטרנט, איך ולמה הם עובדים, ואיך הם משפיעים על החיים שלנו. הציטוט מהביקורת, שמופיע על העטיפה של המהדורה שבידי, מתמצת יפה את התרשמותי: " [הספר] גורם לי לחשוב, כן, ברור, ככה כל זה עובד". למי שקורא אנגלית, אני ממליצה מאד על הספר הזה, שהוא רחב יריעה וקריא ביותר.

מי ששיחק קצת עם Google Translate שם די מהר לב לתופעה הבאה: לתרגם מאנגלית לעברית עובד הרבה (הרבה, הרבה) פחות טוב מאשר לתרגם מעברית לאנגלית.

הנה התרגום מעברית לאנגלית של הכתבה הראשית ב”הארץ”, כרגע:

Two people killed in two road accidents that occurred this evening along the roads of the North. Pedestrian killed by a car near the Ghetto Fighters' Kibbutz. Earlier this evening, one woman killed and two other people were seriously injured in an accident between vehicles on the road Laupnoa information internally in the northern village of Dir Hana.

ועכשיו התרגום מאנגלית לעברית של הכתבה הראשית בניו-יורק טיימס:

פילדלפיה - סנטור Barack Obama ימים היא במרחק של פורצים את ההוצאות פרסום הרשומה שקבע הנשיא בוש הכלליות של הבחירות לפני ארבע שנים, נתקל unleashed של מסע הפרסום בהיקף של unrivaled ואת המורכבות של עידן הטלוויזיה.

מה קורה פה? למה התרגום מעברית לאנגלית קריא, והתרגום מאנגלית לעברית הוא די קרוב לזבל מוחלט?

המתרגם של גוגל “לומד” לתרגם משני סוגים של מקורות. הסוג הראשון הוא מאגר טקסטים מתורגמים, כלומר טקסטים שנכתבו באחת השפות ותורגמו לשפה השניה. הסוג השני הוא מאגר טקסטים בשפת היעד.

מאגר התרגומים משמש כמו מילון דו-לשוני גדול, רק יותר טוב. כמו שמחפשים מילה במילון כדי לתרגם אותה, אפשר לחפש מילה במאגר הטקסטים המתורגמים ולראות איך תירגמו אותה בעבר. היתרון של הטקסטים המתורגמים הוא שאפשר לבחור את התרגום שהכי מתאים, מבחינת ההקשר, במקרה הנוכחי.

לדוגמה: אם נחפש את המילה “לחפש” במילון עברי-אנגלית, נקבל אפשרויות שונות כמו Search, Look for, Seek . שלא לדבר על זה שנקבל גם disguise, dress up. אם נחפש “לחפש בגוגל” במאגר התרגומים, נגלה שבהקשר הזה משתמשים תמיד ב- Search.

למאגר הטקסטים בשפת היעד יש שני תפקידים: אחד הוא לעזור בבחירת התרגום הנכון, והשני הוא לסייע לבנות משפט סביר בשפת היעד: לשנות את סדר המילים, ליצור התאמה טובה במין ובמספר בין הנושא לפועל, וכאלה. הרעיון הוא כזה: ננסה לתרגם את הטקסט בכל צורה אפשרית, ונבדוק איזה מהתרגומים הכי דומה למה שאנחנו רואים במאגר שפת היעד. לדוגמה, אם מופיע לנו General Elections באנגלית, נתרגם גם ל”הכלליות של הבחירות”  וגם ל”בחירות כלליות”, ונבדוק מה מהצירופים האלה מופיע יותר בשפת היעד. או, אם כתוב שסנאטור אובאמה “is days away from”, נתרגם גם ל”ימים היא במרחק של” וגם ל”הוא במרחק של ימים מ”, ונבדוק מה מהם מסתדר יותר טוב.

תרגומים זה דבר שקשה להשיג. מספר הטקסטים שתורגמו בין עברית לאנגלית קטן בהרבה ממספר הטקסטים שנכתבו בעברית (וכמובן בהרבה הרבה ממספר הטקסטים שנכתבו באנגלית). אנחנו מעדיפים להשתמש בתרגומים מעודכנים יחסית, של טקסטים שדומים לטקסטים שהמחשב ייצטרך לתרגם אחר כך. בתוכנה שמיועדת לתרגום אתרי אינטרנט, אנחנו לא רוצים להשתמש בתרגומים של התנ”ך, ואפילו לו של הארי פוטר. בקיצור, אתגר, אפילו בשביל ענקית המידע גוגל.

מה שמסתבר הוא שאם יש לך מאגר טוב של טקסטים בשפת היעד, אפשר להשתמש בהם כדי לפצות על זה שמאגר התרגומים שלך קטן. באיזשהו מקום קראתי על הניסוי הבא: לקחו כמה תרגומים (אנושיים, דווקא), וביקשו מאנשים להעריך את איכות התרגום. היו שתי קבוצות של מעריכים: דו-לשוניים, שהעריכו את איכות התרגום אחרי שקראו גם את המקור; וחד-לשוניים, שהתבקשו להעריך את איכות התרגום רק על סמך קריאת התרגום. מתברר שהערכות של החד-לשוניים היו דומות מאד להערכות של הדו-לשונים((המצפון המדעי והאקדמי שלי מאד מציק לי עכשיו שאני מביאה לכם סיפור כזה בלי מראה מקום, אבל בשביל לתת מראה מקום הייתי צריכה לחפור בניירות ובקבצים, ולא בא לי כרגע. אם זה מאד חשוב למישהו, תשאלו)). מה שאנחנו לומדים מזה הוא שהרבה מהאיכות של התרגום קשור לכמה התוצר הוא הגיוני בשפת היעד. אם יש לנו מאגר טוב של שפת היעד ודרך טובה להסיק ממנו מה נשמע טוב בשפת היעד ומה לא, התרומה לתרגום תהיה אדירה.

וכאן, אני מנחשת, קבור הכלב של ההבדל בין התרגום מעברית והתרגום לעברית בגוגל. מאגר הטקסטים בעברית שגוגל משתמשים בהם כנראה הרבה יותר קטן מהמאגר האנגלי. אני יכולה גם לנחש שהאופן שבו משתמשים בו כדי לבדוק את איכות התרגום הוא פחות משוכלל. במילים אחרות, באותו מובן מוגבל שבו תוכנת מחשב “יודעת” שפה, גוגל “יודעים” עברית הרבה פחות ממה שהם “יודעים” אנגלית. שזה, כמובן, לא מאד מפתיע, רק קצת מצער.