העץ הפילוגנטי של השפות ההודו-אירופיות, אוגוסט שלייכר

אני רוצה להזמין אתכם לשתי הרצאות שאתן במהלך חודש מאי.

בתחילת החודש אני ארצה על "מפרקים את מגדל בבל: האבולוציה של השפות": כל ילד שלומד תנ"ך יודע שהשפה שבה אנחנו משתמשים היום שונה מהשפה בה כתבו אבותינו. אבל מדוע בכלל שפות משתנות? מה הם תהליכי השינוי? למה מתעקשים כל כך הרבה דוברי עברית להגיד "שלוש שקל"? ואיך כל זה יכול להסביר את קיומן של אלפי שפות שונות? ההרצאה עוסקת בטבען הדינמי של שפות, בהיווצרותן של שפות חדשות ובדימיון המפתיע בין אבולוציה של שפות לאבולוציה של מינים ביולוגיים. 

ההרצאה תתקים במוצאי שבת, ה-7/5 בשעה 20:30, ב"אולם אורי" בתיכון רוטברג, סמטת במעלה, רמת השרון, ודמי ההשתתפות הם 30 ש"ח. 

ההרצאה היא במסגרת "תרבות ראש חודש" ב"דרכי נעם" ברמת השרון. למי שלא מכיר, מדובר בקהילה רפורמית, וההכנסות מההרצאה הולכות לטובת בניית מרכז קהילתי/בית כנסת לקהילה, שזאת מטרה נאה כשלעצמה למי שהמגבלות על חופש דת בישראל מטרידות אותו. 

מחזור החיים של הידיעה המדעית

ב-9/12, שזה יום חמישי בעוד שבוע בדיוק, תתקיים הרצאה שלי בכותרת "לפרק את מגדל בבל", במסגרת אירוע בשם "ספקנים במאורות":

במסגרת כנס מאורות למדע בידיוני יתקיים אירוע ראשון בירושלים בסגנון "ספקנים בפאב" - הרצאה ודיון על ההרצאה ועל ספקנות באופן כללי.

 

נושא ההרצאה: לפרק את מגדל בבל. בכל שבוע נכחדות שתי שפות ברחבי העולם. המגוון הלשוני העצום שאפיין את המין האנושי נעלם ממש במקביל להיכחדות המגוון הביולוגי העולמי. מה הדמיון בין שפות לאורגניזמים? מהי אבולוציה של שפות? האם יש בריאתנות לשונית? ואיך (אולי) יידברו אנשים במאה ה-25?

פרסמתי ב"שפינוזה" פוסט שעוסק בפודקאסטים ולמה הם טובים לכם. למי שעדיין לא מכיר את המדיום הזה, מומלץ לקרוא כאן. 

ביום ג', ה-28/9 ב-18:00, אני אדבר על "איך לקרוא עיתון ולהשאר בחיים", במסגרת "רצועת ספקנות" בפסטיבל אייקון. קצת על ההרצאה:

אם נקבל את טענותיו של עיתון מעריב, היונים חכמות לפחות כמו ילדים בני שלוש. אם נאמין לחדשות ערוץ 2, הנשים מושכות יותר מכל בגיל 31. ובידיעות אחרונות, שוערים שלובשים אדום עוצרים יותר פנדלים. אבל האם באמת אפשר להאמין להם? על הבעייתיות שבדיווח התקשורתי על מחקרים מכל המינים, כותרות מניפולטיביות, מקורות מפוקפקים ועל מספרים שמשקרים. כך קוראים עיתון בלי להתבלבל.

אני מקווה שיהיה מעניין. 

שעתיים לפני זה, ב-16:00, יש פאנל בהשתתפותי ובשהשתתפות לוטם אליהו, עירא אברמוב ויואב לנדסמן. השם הרשמי של הפאנל "מעבר לכל ספק" ואת התיאור הרשמי שלו אפשר לקרוא כאן, אבל אני הייתי קוראת לו בקיצור "מה הספקנים רוצים מחייכם."

מאז השקת "שפינוזה" אני מקבלת לא מעט תגובות ומשוב. שזה מצוין, תמשיכו ככה. מה שאתם מוזמנים בהחלט להפסיק להגיד לי שאתם לא אוהבים את המילה "ספקנות" ושאנחנו צריכים להחליף את השם. באמת שאין צורך, אני מסכימה לחלוטין שהמונח "ספקנות" (וגם סקפטיות/סקפטיסיזם) הוא מונח מחורבן.

המשך קריאה ב"שפינוזה"

"ב-16 בינואר 1991, כשמטוסי הקואליציה התחילו להפציץ בעירק, אני הגעתי למיון של "בילינסון". לא, לא נפל עלי סקאד, אני אפילו לא מרמת גן, אבל עברתי את התקף אסטמה קשה יותר ממה שהיה לי אי פעם עד אז ומאז, והרופאים הניחו שההתפרצות קשורה ללחץ בזמן ההמתנה למלחמה. הקשר בין הפסיכולוגי לפיוזיולוגי עוד יידון הרבה באתר הזה, אבל אני מספרת לכם את זה הפעם מסיבה אחרת: אני רוצה שתהיו בטוחים שאין לי שום סנטימנטים לסדאם חוסיין. כמו רוב הישראלים, וכמו רוב העירקים, שמחתי לראות אותו יוצא מהתמונה. "

אפשר להמשיך לקרוא ב"שפינוזה".

אני רוצה להזמין אתכם ל"שפינוזה", האתר של קהילת הספקנים בישראל.

אני גאה להיות המארגנת של הפרויקט הזה - גם מבחינה טכנית וגם מבחינת תכנים. הפרויקט קשור למפגשי ספקנים בפאב, שהם פעילות מעניינת ומתהווה בניצוחה של לוטם אליהו.

כדי להבין יותר מה מהות הפרויקט, אני מזמינה אתכם לקרוא את פוסט הפתיחה שכתבתי שם, ובאופן כללי לעקוב אחרי מה שקורא שם.

פוסט זה הוא חלק מפרויקט בלוגים.

לפני יותר משנה שמעתי הרצאה של חנן כהן תחת הכותרת "האתר הבא שלכם יהיה בלוג". התוכן של ההרצאה הקצרה הזאת נשאר איתי, ובזמן האחרון חזרתי לחפש איך לעשות משהו מועיל על הרעיון של חנן. בתור התחלה, היות שחנן לא העלה את תוכן ההרצאה לבלוג שלו, אני אעלה אותה כאן. אני אוסיף קצת הרחבות ואולי גם הסתייגויות משלי - בפוסט אחר.

ההרצאה של חנן נועדה בראש ובראשונה לאירגונים ללא מטרת רווח ולהתארגנויות בתחילת דרכן. המסר היה שפתיחת בלוג היא דרך שבה אנשים לא-טכניים יכולים לבנות אתר יפה במהירות ובזול. לדברי חנן: "כל מי שמסוגל לפתוח חשבון ב- Gmail ולשלוח הודעה עם קובץ מצורף - יכול לפתוח בלוג".

הקמת אתר ב"דרך הסטנדרטית" היא עניין יקר, מורכב ומתסכל לכל המעורבים. האירגון צריך להיות די מבוסס בשביל להגיע למצב שיש לו משאבים לבניית אתר. וגם אם הכסף נמצא, קשה לאנשים ללא ניסיון בתחום להגדיר את הדרישות שלהם מהאתר וקשה להם להבין ולהשוות את ההצעות שהם מקבלים. ואחרי שבניית האתר מסתיימת, לעתים קרובות מדי הם כבולים לבונה האתר המקורי לביצוע שינויים.

במקום זה, חנן מציע שאנשי האירגון, בעצמם (וזאת נקודה קריטית) ייפתחו אתר באחד האתרים החינמיים (כמו בלוגלי או וורדפרס.קום).

הם יישלטו באתר, הם יוכלו לעדכן, לתקן, או אפילו לסגור אותו אם העסק לא עובד. אפילו אם לאירגון כבר יש אתר, אפשר לפתוח בלוג כשצריך להוסיף מידע על פעילות חדשה או פרויקט זמני. ואם האירגון עדיין לא קיים, יש רק שניים ורבע אנשים ורעיון לשנות את העולם, בוודאי שבלוג זה רעיון טוב.

בנוסף לתועלת המיידית (אתר מהיר ובזול), חנן מציע שהניסיון שנצבר ביצירת והפעלת הבלוג ייקדם את האירגון ואת אנשיו. כשהם יגיעו להקמת אתר "אמיתי", הם יידעו יותר טוב על מה הם מדברים.

הנה דוגמאות לאיך זה עובד שמצאתי בשיטוט מהיר. לסלון מזל יש בלוג ב"בלוגלי". גם לסיפריות העירוניות של תל אביב. וגם ל"כל1, התנועה לדמוקרטיה ישירה בישראל". וגם למאבק להכרה בחינוך דמוקרטי ברעננה בתמיכת העיריה . האתר של "פורום האירגונים למען ירושלים חופשית", לעומת זה, הוא בלוג ב"בלוגר".
 

(הפוסט מבוסס על תקציר של ההרצאה שכתבתי באנגלית בעבר, בבלוג אחר שכנראה כבר לא יעודכן. התמונה באדיבות Kristina B מפליקר ו-naamanus מפליקר).

הרבה משתמשי גמל (gmail) מתלוננים שהשימוש בתויות (labels) במקום תיקיות (folders) מבאס אותם.

אז עכשיו יש בגמל כפתור חדש שהופך את התויות למשהו קצת יותר דומה לתיקיות. לכפתור קוראים Move To או בממשק העברי "העבר אל", ומה שהוא עושה לתייג הודעות בתוית לבחירתכם, ולהעיף אותן מהאינבוקס (Archive). או במילים אחרות, הוא "מעביר" את ההודעות לתוית.

במקביל קיבלנו גם כפתור חדש בשם Labels (בעברית: תוויות) למי שרגיל להשתמש בתויות בדרך הישנה והטובה. עם הכפתור הזה אפשר להוסיף תוית בלי להעיף מהאינבוקס, ואפשר גם להוסיף כמה תויות לאותה הודעה.

חוץ מזה כל הכפתורים קיבלו מראה חדש, אבל את זה בטח הבנתם לבד.

(מקור: בלוג הגמל)

החל מה- 1/1/2009, ההשאלה בכל הספריות העירוניות בתל-אביב בחינם לתושבי תל-אביב. כמעט בחינם, צריך לשלם 5 שקלים עבור כרטיס המנוי.
משום מה השינוי הזה נשמר בסוד. זה לא מופיע באתר הספריה ולא בבלוג שלה, לדוגמה. אולי הם מפחדים מגידול דרמטי במספר המנויים שיכביד על משאבי הספריה, כמו שקרה כשביטלו את דמי המנוי בספריות בדרום העיר לפני שלוש שנים.
בשנת 2007 הועבר תיקון לחוק הספריות, שקבע ששירותי הסיפריות הציבוריות יהיו בחינם. במקביל הוא קבע מסגרת להשתתפות המדינה במימון הספריות העירוניות. מכל מיני סיבות עיריית ת”א (ועיריות אחרות) עשו בהתחלה שרירים ולא יישמו את החוק, אבל עכשיו הסיפור הזה נגמר והמנויים הם בחינם (למרות שהחלק שבו הפטור הוא רק לתושבי תל אביב לא ברור לי).
טוב נו, גם קודם דמי המנוי בספריה לא היו גבוהים ביחס להוצאות השנתיות שלי על ספרים. אבל העובדה היא שרק עכשיו עשיתי מנוי, ועם עובדות קצת טיפשי להתווכח.
[עדכון: עזרו לי לקלוט שהשימוש שלי במילה "הספריה" קצת מבלבל. אז להבהרה: העדכון תקף לכל הספריות העירונית בתל אביב, שהן בית אריאלה ו-20 הסניפים השכונתיים שרשימה שלהם אפשר למצוא כאן.]

תרשו לי להתרגש, למרות שזה כמעט יותר מדי התרגשות לחודש אחד. אחרי שעלינו על המפה, ואחרי שהגמל התחיל להסתכל עלינו, עכשיו יש לנו משהו שבאמת עוד לא היה: Google Translate עושה עברית.
כלומר מתרגם מעברית ולעברית. ולא רק אנגלית-עברית, אלא עברית וכל שפה אחרת! רוסית, ערבית, הינדי. נכון שתמיד רציתם לקרוא את הבלוג שלי בשבדית?
אני הולכת עכשיו לתרגם את הפוסט הזה לאנגלית. אני אפרסם אותו קודם כל באנגלית, ורק אחרי זה את המקור העברי. זה יעבוד? תבינו מה אני רוצה מכם? ההתרגשות בעיצומה! נתראה לאחר הפרסומות!