החלק המסובך, במיוחד בשביל לא ירושלמים, הוא למצוא את המסעדה. קצת לפני שרח' אגריפס נגמר, הוא הופך למדרחוב (נחמד, דווקא). ליד מספר 10 יוצאת סמטה צרה לכיוון רח' יפו. בערך באמצעה, מצד שמאל, בדיוק מול "ארקדיה", המסעדה האתיופיות "שגר", אחת מהשתיים בירושלים והיותר עממית ביניהן (השניה ברח' יפו, ממש מול העיריה).
הגענו בשעה שלוש בערך, ושני שולחנות היו עדיין תפוסים, שניהם על-ידי צעירים "מקומיים", כלומר יוצאי אתיופיה. התפריט כולל 5 מנות בשריות, 3 צמחוניות, כמה בירות אתיופיות, וגם כמה בירות "רגילות" ושתיה קלה. לקינוח קפה ותה אתיופיים. מחיר העקריות - 25 או 30 ש"ח.
הזמנו שתי מנות בשריות - טיבס, שהוא תבשיל מטובל של חתיכות קטנות של כבש, ו-ואט, תבשיל קדרה של בשר ברוטב אדום. המנות הגיעו כשלצידן אינג'רה, הלחם האתיופי. זאת פתה ענקית ועבה, עם בועות אוויר מגניבות שהופכות אותה לרשתית-משהו וגמישה מאד. היא קצת חמצמצה. את האוכל "מנגבים" עם הפיתה, או לחלופין בידיים... אבל אפשר גם לבקש מזלג.
הטבחית/בעלים הבטיחה שאת המנה של, הטיבס, היא תכין "לא חריף". טוב, אם זה לא חריף, אז אם היא היתה מכינה חריף כנראה שהיו צריכים להזמין עבורי מכבי-אש. היא אמרה ש"באמת שמתי נורא מעט" ושאולי זה פשוט ממה שנשאר במחבת... בכל אופן כשנגבתי באמצעות הפיתה החריפות קצת התכהתה ונהנתי ממנה טעימה מאד.
ה"ואט" היא חריף באופן מוצהר, ובפועל לדעתי לא באמת יותר חריף מה"טיבס". האוכל הגדיר אותו "רוטב בולונז חריף", רק שאוכלים אותו עם אינג'רה במקום פסטה. נחמד, אבל פחות מעניין.
לקינוח בא הקפה, שהיה לו ריח מתקתק מתבלין מיוחד ששמים בפנים, אבל שהיה חלש מדי לדעת בעליו.

עוד על המסעדה בכתבה ב"הארץ".

הר הצופים, ירושלים, יום ראשון.