הרבה משתמשי גמל (gmail) מתלוננים שהשימוש בתויות (labels) במקום תיקיות (folders) מבאס אותם.

אז עכשיו יש בגמל כפתור חדש שהופך את התויות למשהו קצת יותר דומה לתיקיות. לכפתור קוראים Move To או בממשק העברי "העבר אל", ומה שהוא עושה לתייג הודעות בתוית לבחירתכם, ולהעיף אותן מהאינבוקס (Archive). או במילים אחרות, הוא "מעביר" את ההודעות לתוית.

במקביל קיבלנו גם כפתור חדש בשם Labels (בעברית: תוויות) למי שרגיל להשתמש בתויות בדרך הישנה והטובה. עם הכפתור הזה אפשר להוסיף תוית בלי להעיף מהאינבוקס, ואפשר גם להוסיף כמה תויות לאותה הודעה.

חוץ מזה כל הכפתורים קיבלו מראה חדש, אבל את זה בטח הבנתם לבד.

(מקור: בלוג הגמל)

חדשות טובות למשתמשי הגמל: סוף סוף אפשר לכתוב מייל בעברית בצורה נורמלית. הכפתור לכתיבה מימין לשמאל, שבעבר היה קיים רק בגרסה העברית, נמצא עכשיו גם בגרסה האנגלית.

אם כותבים מייל בעברית, צריך פשוט ללחוץ על הכפתור עם החץ שמצביע שמאלה.

ועכשיו, איך גיליתי את? את הפיצ'ר שהיה הכי חסר לי בגמל אי פעם, שהזכרתי בכל פורום שבו יכולתי לחוות את דעתי על פיצ'רים חדשים?
קראתי בעיתון. מנייר! הנה קרדיט כשמגיע.

מה שאומר שעוד לא ממש הגשמתי את החזון מ-1983 שבו המחשב מחליף את הטלווזיה, הרדיו והעיתונים. הבלוגר Andy Baio העלה קובץ אודיו (במקור תקליט) בשם "Everything You Wanted to Know About Home Computers" מ-1983, וקובץ וידאו (במקור קלטת וידאו) מ-1984 בשם Computability. בהתחלה חשבתי שזה בדיחה, אבל לא, זה רציני לגמרי.
הספקתי להאזין רק ל-4 דקות הראשונות של האודיו, שבהן למדתי כאמור שהמחשב יחליף את הטלויזיה, הרדיו והעיתונים. נשמע מגניב לחתולין, בפעם הבאה שיש לכם 100 דקות פנויות (40 דקות לאודיו, אפשר להוריד mp3; שעה לוידאו).

אם אתם רושמים בתוך הודעת מייל בג'ימייל " I am attaching a", או "attached is" או אפילו (בעברית!) "אני מצרף" או "אני מצרפת", אבל שוכחים בעצם לצרף את הקובץ - ג'ימייל יגיד לכם לפני שהוא שולח שכנראה התכוונתם להוסיף קובץ, ויישאל אתכם אם לשלוח בכל זאת.

"מצורף בזאת", לעומת זאת, לא גורר שום תגובה.

מעניין אם הם הכניסו ידנית את רשימת הביטויים שגורמים לו לעשות את זה (סביר) או שהם הוציאו את זה אוטומטית על ידי ניתוח כל המיילים שיש להם attachments (מגניב).

בניגוד למה שחלק מכם אולי חושבים, אני לא ממש "early adopter" טכנולוגית. אבל סופסוף גם אני גיליתי את האור: הצטרפתי ל"גוגל רידר", ומעכשיו, באיחור של חמש שנים בערך, אני לא הולכת יותר להר, ההר בא אלי. אפילו מיקרוסופט התחילו לפני.

למי שטרם ראה את האור, פה יש סרט חמוד שמסביר על מה אני מדברת באנגלית פשוטה.

למי שטרם ראה את האור, וגם אין לו כח ללחוץ על הלינק הנ"ל (או שהפיירוול שלו מג'עג'ע וחוסם סרטים...), הנה הסבר מקוצר.

הסבר מקוצר: דוא"ל, מכירים? מכירים. כשאתם רוצים לקבל דוא"ל, אתם לא הולכים לכל אחד מהמתכתבים שלכם ושואלים אותו אם יש לו משהו להגיד לכם, נכון? יש לכם את האינבוקס שלכם, ובזמן שאתם ישנים, אוכלים או מנקים אוזניים, הוא מתמלא לו באופן עצמוני באזהרות על וירוסים סלולריים, מצגות של פלאי עולם מרוטשים בפוטושופ, פירסומות ל- V1@gra, ולפעמים אפילו דברים מועילים.

אז למה הווב לא מתנהג ככה? למה אתם צריכים ללכת לאתרי החדשות והבלוגים החביבים עליכם שבע פעמים בשעה בשביל לבדוק מה הוליד יום? ואיך לעזאזל שומרים על קשר עם כל הבלוגים האלה שמתעדכנים רק פעם במלא זמן, אבל כשכבר יש בהם משהו, ממש שווה לקרוא אותו! (אבל ממש, ממש שווה. ואני לא מדברת על בלוג מסוים. בכלל). למה הווב לא מגיע לאינבוקס שלי, לעזאזל?

מה זת'אמרת לא מגיע. מגיע! מה שצריך זה תוכנה מיוחדת, שהיא כמו תוכנת דוא"ל, אבל אחרת (או במיקרים מסוימים, אותה תוכנה). או, שבמקום תוכנה משתמשים בשירות מקוון כמו גוגל רידר. אומרים לתוכנה או לשירות באיזה אתרים (יותר נכון, פידים, feeds), אתם מתעניינים. והם (כלומר התוכנה או השירות, בשיתוף פעולה עם הפיד), כבר מודיעים לכם כשיש עדכונים. גאוני!!!

מה שמגניב זה שלמרות שאני קוראת מלא פידים שלא הייתי מגיעה אליהם עד עכשיו, עדיין זה לוקח לי פחות זמן. כי לא צריך ללכת לכל אתר בנפרד, לעבור עליו, לראות מה חדש... פידים שיש בהם 20 עדכונים כל יום נהיים הרבה יותר אכילים, כי אפשר לעבור עליהם במהירות וביעילות. התוכנה יודעת איזה הודעות כבר קראתם (כמו בדוא"ל), שזה גם מאד נח. לעומת זה, פידים שמתעדכנים רק לעתים רחוקות, פשוט שוכבים להם ומחכים, ואתם יכולים להיות בטוחים שכשיהיה עדכון, תדעו מזה. החיים היפים.

הקיצר, אולי באיחור, אבל ראיתי את הפיד. אה, האור.